דברים ד:כה מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, אלשיך ובכור שור

כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וכו' ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל וכו'. יובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"א בש"ה וז"ל ונבאר עתה ההפרש שיש בענין הגלגול בין צדיק לרשע ובזה יובן חילוק הנמצא בפסוקים ובדברי רז"ל כי פעמים מצינו שאין הגלגול נוהג אלא עד ג' גלגולים בסוד פעם שלוש עם גבר ובסוד על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ובסוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ומצינו בתיקונים תקון ס"ט שהצדיק מתגלגל עד אלף דרין וכיוצא בזה ואמנם הפסוק עצמו תירץ זה כי ענין ד' דורות הוא לרשע דוקא כמ"ש פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי אבל למי עושה חסד לגלגלם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וביאור הענין הוא דע כי כאשר נפש האדם אחר שבא מחדש בפעם ראשונה וחטא ופגם בה הנה אח"ך מתגלגלת בגוף אחר להתקן וזה נקרא גלגול ראשון ואם לא נתקנה אז חוזרת להתגלגל שנית ואם לא נתקנה אז חוזרת בגלגול ומשם ואילך אין לה עוד תקנה בגלגול ואז נאמר בה ונכרתה הנפש ההיא מעמיה לגמרי. אמנם אין זה רק כאשר לא נתקנה כלל שום תקון בשום פעם מאלו אבל אם באיזה פעם מאלו השלשה התחילה להתתקן קצת אינה נכרתת אמנם יכולה לחזור ולהתתקן אפי' עד אלף דור אם יצטרך ולכן הראשון שלא תקן כלל נקרא רשע והאחרון שתיקן קצת נקרא צדיק וכל מה שמתגלגל הולך ומשלים תקונו ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין זה נוהג אלא בנפש לפי שהיא מן העשיה הטבועה בעמקי הקליפות ולכן לא נזכר בתורה כרת אלא בנפש כי נכרתת מן הקדושה ונטבעה בקלי' אבל ברוח ונשמה שהם מיצירה ובריאה שאין שם כ"כ תגבורת אחיזת הקלי' ודאי הוא שיתוקנו כולם אלא שיש שנתקנים מהרה ויש באורך זמן אחד כמה גלגולים עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:

ונושנתם. רָמַז לָהֶם שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה כְּמִנְיַן "וְנוֹשַׁנְתֶּם", וְהוּא הִקְדִּים וְהִגְלָם לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ"וְנוֹשַׁנְתֶּם", כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם בָּהֶם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ט') "וַיִּשְׁקֹד עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ" – צְדָקָה עָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁמִּהֵר לַהֲבִיאָהּ שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי זְמַנָּהּ (סנהדרין ל"ח; גיטין פ"ח):

כי תוליד בנים ובני בנים כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו כי תוליד לשון יחיד ונושנתם לשון רבים. (ב) למה פרט שני דורות. (ג) אומרו והשחתם ועשיתם פסל כי בכלל עשות פסל היא השחתה והוא הדבר בעצמו. (ד) אומרו ועשיתם הרע כו' כי אינו תוספת על האמור כי עשיתם פסל הוא עשות הרע. ואם מה שחדש הוא אומר להכעיסו כי עשותם הפסל יהיה להכעיס יאמר מתחלה ועשיתם פסל תמונת כל להכעיסו. (ה) כפל אומרו אבד תאבדון. (ו) כי בכלל אומרו אבד תאבדון הוא שלא יאריכו ימים ולמה חזר ואמר לא תאריכון ימים עליה. (ז) למה חזר ואמר כי השמד תשמדון ולמה שינה מלשון איבוד להשמיד ולמה כפל גם בזה. (ח) אומרו והפיץ ה' אתכם כו' כי אחר אבודם והשמדם לא ישאר מהם שיפוץ ה' אותם. (ט) אומרו ועבדתם שם כו' כי בכלל אומר עץ ואבן היא היותם מעשה ידי אדם. ואם עץ ואבן הם בלי צורה איך הם מעשה ידי אדם ואם הוא דבר בפ"ע יאמר ועץ ואבן. (י) אומרו אשר לא יראון כו' האם לא יחסר להם זולת ד' דברים אלו והלא יחסר כל בם כי עץ ואבן המה וטוב טוב היה שלא למנות דבר. (יא) או' ובקשתם משם לשון רבים ושאר הפסוק בלשון יחיד. (יב) כי קודם אומרו ומצאת כי תדרשנו היה ראוי יאמר ושבת עד ה' כו' האמור בפסוק שאחריו. (יג) אומרו בצר לך ומצאוך כו' מה ענין אומרו בצר לך אם בגלות הרי הוזכר למעלה. וגם מי לא ידע כי לא ימצאום הדברים האלה אלא בצר. וגם מלת לך מיותרת. (יד) אומרו ושמעת בקולו כי בכלל התשובה הוא. (טו) אומרו כי אל רחום כו' אם היה אומר שייטב להם ה' היה צודק על זה הנותן טעם שיאמר כי אל רחום כו' אך לא הזכיר רק התשובה. ואם הוא אומרו לא ירפך כו' אין זו הטובה כקום עשה שיצדק בה אומר כי אל רחום כו'. וגם על יד התשובה לא בלבד יהיה העדר צרה כי אם גם הסבה בקום עשה כענין אומר פרשת נצבים ושבת עד ה' כו' ושב ה' את שבותך כו' והביאך כו'. ואם הוא כלול באומר ולא ישכח את ברית אבותיך לשתוק מאומר לא ירפך ולא ישחיתך כי בכלל מאתים מנה. (טז) אומרו אשר נשבע להם: