הַעִידֹתִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֮ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן׃
פענח רזא
העידותי בכם היום את השמים וגו' וקשה הרי נוגעין בעדותן הם דכתיב אם לא בריתי וגו', וי"ל העדותי פי' אזהיר לפניכם וגו':
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וכו' ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל וכו'. יובן בס"ד לפרש בהקדים מ"ש רבינו מהרח"ו זיע"א זלה"ה בשם רבינו האר"י זיע"א זלה"א בש"ה וז"ל ונבאר עתה ההפרש שיש בענין הגלגול בין צדיק לרשע ובזה יובן חילוק הנמצא בפסוקים ובדברי רז"ל כי פעמים מצינו שאין הגלגול נוהג אלא עד ג' גלגולים בסוד פעם שלוש עם גבר ובסוד על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ובסוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ומצינו בתיקונים תקון ס"ט שהצדיק מתגלגל עד אלף דרין וכיוצא בזה ואמנם הפסוק עצמו תירץ זה כי ענין ד' דורות הוא לרשע דוקא כמ"ש פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לשונאי אבל למי עושה חסד לגלגלם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וביאור הענין הוא דע כי כאשר נפש האדם אחר שבא מחדש בפעם ראשונה וחטא ופגם בה הנה אח"ך מתגלגלת בגוף אחר להתקן וזה נקרא גלגול ראשון ואם לא נתקנה אז חוזרת להתגלגל שנית ואם לא נתקנה אז חוזרת בגלגול ומשם ואילך אין לה עוד תקנה בגלגול ואז נאמר בה ונכרתה הנפש ההיא מעמיה לגמרי. אמנם אין זה רק כאשר לא נתקנה כלל שום תקון בשום פעם מאלו אבל אם באיזה פעם מאלו השלשה התחילה להתתקן קצת אינה נכרתת אמנם יכולה לחזור ולהתתקן אפי' עד אלף דור אם יצטרך ולכן הראשון שלא תקן כלל נקרא רשע והאחרון שתיקן קצת נקרא צדיק וכל מה שמתגלגל הולך ומשלים תקונו ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין זה נוהג אלא בנפש לפי שהיא מן העשיה הטבועה בעמקי הקליפות ולכן לא נזכר בתורה כרת אלא בנפש כי נכרתת מן הקדושה ונטבעה בקלי' אבל ברוח ונשמה שהם מיצירה ובריאה שאין שם כ"כ תגבורת אחיזת הקלי' ודאי הוא שיתוקנו כולם אלא שיש שנתקנים מהרה ויש באורך זמן אחד כמה גלגולים עכ"ל לשון קדוש זלה"ה זיע"א ע"ש:
דברי דוד
העידותי בכם, הנני מזמינם להיות עדים, לשון עדות לא שייך על מה שלא נעשה וג"כ אין לפרש דעל ההתראה שאני עושה לכם עכשיו יהיו הם עדים דא"כ חסר כאן או מלת התראה כי העידותי אינו אלא עדות, או תאמר שהוא מלשון התראה בו כמו והועד בבעליו ויהיה חסר מלת עדים, ע"כ פירש הנני מזמינם להיות לעתיד עדים, והך הזמנה היא בעצמה התראה, דאל"כ למה אני מקדים, מה שעתיד להיות אלא שזהו התראה כנ"ל, אבל א"ל דלא נתכוון רש"י אלא לתרץ דבר זה לחוד דכיון דלא נעשה המעשה אין שייך עדות, אלא צ"ל דעל העתיד קאי דיהיו אח"כ עדים דא"כ לא הוה סיים רש"י שהתריתי בהם דהתראה מאן דכר שמיה אלא כדפרישית: