וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃
פענח רזא
עד אבד הנשארים אב"ד כתיב בגימט' ז' כלומר עד שיאבד ז' עממין הנשארים והנסתרים מפניך:
בן איש חי
וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם נ"ל בס"ד דהגלות נקרא צרה אך כתיב וממכותיך ארפאיך דהצרה של ישראל שהיא מכתם תתהפך על אויביהם וכל זה יהיה ע"י זכות עסק התורה שנדרשת בשבעים פנים ובזה פרשתי דברי התנא הפוך בה והפוך בה דכולא בה והיינו ע"י התורה תהפך הצרה על עכו"ם גם על ידי התורה תהפוך הטובה של העכו"ם לישראל דכולא בה לכן הצרה שתסתלק מישראל ותהיה לעכו"ם לא תשאר הצרה כמו שהיא אלא נוסף אות ע' שמספרו שבעים כנגד זכות התורה שנדרשת בשבעים פנים ויהיה צירוף צרעה וז"ש וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם שהצרה תהיה צרעה עד אבוד הנשארים הם אוייבים התחתונים שהם גלויים והנסתרים הם אוייבים העליונים שהם הקליפות שהם נסתרים מפניך:
רש"י
הצרעה. מִין שֶׁרֶץ הָעוֹף שֶׁהָיְתָה זוֹרֶקֶת בָּהֶם מָרָה וּמְסָרַסְתָּן וּמְסַמְּאָה אֶת עֵינֵיהֶם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ נִסְתָּרִין שָׁם (סוטה ל"ו):