כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ (ס)
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע מ"ש המפרשים ז"ל במה שטענו המלאכים על התורה ורצו שיקחוה הם וא"ל חמדה גנוזה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וכו' תנה הודך על השמים והק' המפרשים ז"ל בזה דאם רוצים התורה לעצמם למה לא בקשו אותה מהקב"ה מקודם ולא ערערו כי אם עתה כשעלה מרע"ה למרום לקחת אותה ותי' ז"ל בזה כי הם הוו סברי מי שאינו מצווה ועושה עדיף מן מצווה ועושה וכן הסברא נותנת ולכן מתחלה לא בקשו התורה כי רצו שיהיו אינם מצווים ועושים ואמנם אחר שראו שעלה מרע"ה למרום לקחת אותה והקב"ה רוצה ליתנה אמרו יתכן שטעינו בסברתינו ואדרבא המצווה ועושה עדיף לכן ערערו עליה וא"ל הקב"ה למרע"ה החזר להם תשובה וא"ל כלום יצ"הר יש ביניכם דהא ודאי אי ליכא יצ"הר אז מי שאינו מצווה ועושה עדיף יותר וכן הסברא מכרחת אבל במקום דאיכא יצ"הר הוא להפך דמי שהוא מצווה ועושה עדיף יותר כי אז היצ"הר מתגרה בו להחטיאו ומלחמת יצ"הר גדולה ואם מכניע יצרו שכרו גדול אבל אם אינו מצווה היצ"הר אינו מתגרה בו ואין לו שבח כ"כ בקיום המצוה עכ"ד ז"ל: