דברים טו:יג מפרשים: אבן עזרא, מלבי"ם, תורה תמימה ורלב"ג ביאור המלות

ריקם. פירשתיו:

[קמז] וכי תשלחנו חפשי מעמך, זה מיותר שדי לאמר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי ולא תשלחנו ריקם, רק שאז נאמר שרק אם יוצא בשש מחויב להעניק לא ביציאות אחרות לכן אמר וכי תשלחנו חפשי ר"ל בכל אופן שתשלחנו אף ביוצא ביובל ובמיתת האדון אתה מחויב להעניק, אולם הוסיף מלת מעמך למעט מי ששלוחו מעצמו וזה היוצא בגרעון כסף שהוא הפועל שליחותו ע"י שמחזיר לו הכסף, וכ"ז מובא בקדושין (דף טז):

וכי תשלחנו. ת"ר, יכול לא יהיו מעניקים אלא ליוצא בשש, מניין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים, ת"ל תשלחנו וכי תשלחנו ^מדדדי היה לכתוב ובשנה השביעית תשלחנו חפשי ולא תשלחנו ריקם, אך אם היה אומר כן היה במשמע שמוסב רק על היוצא בשש שמעניקין לו ולא היוצא באופנים אחרים, כגון ביובל ובמיתת האדון, לכן חזר וכתב וכי תשלחנו. להורות דבכל אופן שתשלחנו לא תשלחנו ריקם. –
ודע כי בדבר חיוב ההענקה ביוצא במיתת האדון דמפורש כאן שמעניקים לו, היינו היורשים, דעת הירושלמי קדושין פ"א ה"ב להיפך, דהיוצא במיתת האדון אין היורשים מעניקים, וצ"ל דהירושלמי מדייק הלשון העניק תעניק – אתה ולא יורשיך, או דס"ל ע"פ הדרשה שבסמוך מי ששילוחו מעמך עיי"ש, וזה היוצא במיתת האדון אין נקרא שילוחו מעמך, כי מיד כשמת שוב לא תחול עליו איזו פעולה באה מחמתו, וצ"ע שלא בארו מזה המפרשים מאומה, וע"ע מש"כ להלן פ' י"ח אות ס"ט. ופשוט דלדינא קיי"ל כהבבלי. [שם ט"ז ב']