וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃
מלבי"ם
וארא, כבר פרשתי בפ' תשא (לב יט) שמה שלא שבר משה את הלוחות עד שקרב אל המחנה, כי תחלה דנם לכף זכות שלא עשו את העגל, רק שיעמוד לאמצעי ולמנהיג אותם תחת משה שחשבו שמת וכשיראו שמשה חי יבטלו בעצמם את העגל רק כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל, ומחולות שראה שהגם שקרב אל המחנה וראו כי משה חי ובכ"ז התמידו בעבודת העגל מזה ראה שעשו אותו לשם ע"ז ואז שבר את הלוחות. וז"ש וארא והנה חטאתם אחר שראיתי ר"ל בעת שבאתי ביניכם אז ראיתי כי הנה חטאתם כי עשיתם לכם עגל מסכה לשם אלהות, ולכן ואתפש בשני הלוחות ואשליכם:
דעת זקנים
וארא והנה חטאתם. מה ראה ראה שפרח הכתב מעליהם ולכך ואתפוש בשני הלוחות ואשברם לעיניכם. משל לסרדיוט שהיה מהלך בדרך וחותם המלך בידו ובא ליכנס למדינה עבר בתוך הנהר ונפל החותם במים ונמחק הכתב מה עשה קרע הנייר ושבר החותם כך משה כשהיה יורד מן ההר והלוחות בידו פרח הכתב מעליהם ושברם.
רא"ש
וארא והנה חטאתם. מה ראה ראה שפרח הכתב מעליהן לכך ואתפוש בשני הלוחו' ואשברם לעיניכם. משל לשומר שהיה מהלך בדרך וחותם המלך בידו בא ליכנס במדינה ועבר בנהר ונפלה החותם בנהר ונמחק הכתב מה עשה קרע הנייר ושבר החותם כך משה עד שהוא יורד מן ההר והלוחות בידו ופרחו הכתבים מעליהם ושברן וא"ר חלבו הלוחות היו ארכן ו' טפחים ורחבן ג' והיה מחזיק הקב"ה בשנים וב' טפחים מונחי' באמצע וגברו ידיו של משה ושברן. ד"א ראה עגל שעשו ושברן משל למלך שקדש אשה נאה ואמר לה לאחר זמן אני שולח ליך כתובה עם השושבין בא השושבין והכתו' בידו מצאה זינתה ראה השושבין הקלקול וקרע הכתו' אמ' מוטב שתידון כפנויה ולא כא"א כך הקב"ה קדש ישראל במ"ת ואמר לשלוח להם התורה ע"י מרע"ה השושבין בא משה והכתו' בידו ראה שקלקלו בעגל שבר הכתובה ואמר מוטב שידונו כפנויה ולא כארוסה. ואשליכם מעל שתי ידי זש"ה עת להשליך אבנים זה לוחות הראשונים ועת כנוס אבנים זה לוחות אחרונים: