וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃
בן איש חי
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר וכו' נ"ל בס"ד דידוע שגם התורה נקראת בשם בשר כמ"ש בגמרא ע"פ ולהג הרבה יגיעת בשר כל הלוהג בד"ת טועם טעם בשר והנה הגוף הנאתו מבשר הגשמי והנפש הנאתה מבשר הרוחני שהוא ד"ת וכל תאווה שיתאוה הגוף יאמר האדם לעצמו שהוא רוצה להנות כו"כ ואז אפשר שיספיק לו דברים אלו ולא יצטרך להנות בפועל וכמו שהיה נוהג דוד הע"ה עומד בבוקר ואומר לפרדס פלוני אני הולך ולמרחץ פלוני אני הולך ויצא מביתו על דעת כן וכשעובר על פתח בהמ"ד נשמע ונכנס לבהמ"ד ועוסק בתורה וכמ"ש רז"ל במדרש ע"פ חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אך כל זה הוא בהנאה גשמית של הגוף שיהיה מבטיח חומרו ואינו עושה כלום בפועל אבל בהנאה של הנפש שהיא בעסק התורה והמצות לא יהיה מבטיח ואינו עושה אלא צריך לקיים בפועל וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ארץ זבת חלב ודבש ובתים מלאים כל טוב באופן שהגוף ימצא לפניו הנאות גשמיות מרובות אשר לבו יתאוה להם לא תהנה אותו בפועל אלא ואמרת אוכלה בשר שתבטחנו בדברים בלבד כמו שהיה עושה דוד הע"ה וכל זה בבשר הגשמי אשר יתאוה החומר שלך אך כי תאוה נפשך לאכול בשר הוא בשר הרוחני שהוא עסק התורה שהוא רק תאות הנפש הנה בכל אות נפשך תאכל בשר תאכל בפועל ולא תסתפק באמירה בלבד: