דברים יב:ד מפרשים: דברי אמת, דברי דוד, רש"י ואדרת אליהו

לא תעשון כן לה' אלקיכם הוא פסוק בפני עצמו וצריך ביאור בלא למעלה. דהנה פרשנו על שמים לא זכו בעיניו במלאכיו ישים תהלה. כי שמים נקראים הרחמים כידוע. דהנה רז"ל אמרו שמים בינו לביני קראו אותו ית' שמים כמו שהע"ה אתה תשמע השמים וג"כ קראוהו ית' רחמנא כי פירושו הרחמים ופי' הוא לשם הוי' ב"ה מדת הרחמים. והנה הבורא ב"ה חפץ חסד הוא ונראה לו שרחמיו אינם גדולים כראוי על עמו מה עושה נותן אורו הגדול לצדיקים וע"י אורו הגדול משיג רוממותו ית' ויודע שאינו עובד את הבורא ב"ה כראוי לפי גדלו גם מה שחוטא האיך הוא גדול לעבור על רצון מלך הגדול מלך מלכי המלכים הקב"ה ונעשה בעיניו כאין יכול להמשיך לישראל בני חיי ומזוני התלוים במזל כי אין מזל לישראל. פי' מי שהוא אין בדעתו. יהיה מי שיהיה גם אם הוא באמת לא טוב אם יודע האמת. וכמו שפרשנו על לא בזה ולא' שקץ ענות עני (תהלים כב כד) פי' הכנעת עני בדעת ענות לשון הכנעה כמו לענות מפני ולא הסתיר פניו ממנו בשום פעם. ובשועו אליו שמע גם על אחרים כי ממנו הלא אינו מסתתר פניו. וזה שמים הרחמים לא זכו בעיניו ע"כ במלאכיו הם צדיקים ישים תהלה אורו וקדושתו ית' כמו עטישותיו תהל אור וכן יהלו אורם. ע"י זה נמי פי' השני תהלה לשון גידוף שמשיגים חסרונם ומי שאינו באמת אינו משיג מה שעובר. וזה לא תעשון כן לה' אלקיכם לשון כן בנות צלפחד דוברות כי אם אל המקום כו' אשר יבחר ה' מכל שבטיכם הוא הכנעה ע"ד לא מרבכם חשק כו' כי אתם המעט ממעיטים עצמיכם. לשכנו תדרשו פי' להקים השכינה מעפר ולהיות שוכן בציון בגלוי ובאת שמה. ומעין זה פרשנו הפסוק לולא האמנתי לראות בטוב ה' כו' פי' ע"י לולא שמבין שהוא אינו ע"י זה האמנתי לראות בטוב ה' כו':

לא תעשון כן כו' א"ר ישמעאל וכי תעלה על דעת שישראל נותצין את המזבחות. קשה טובא דמשמע דר"י לית ליה מ"ש תחילה אזהרה, למוחק ולנותץ. ובספרי שהביא הרמב"ן איתא דר"י עצמו ס"ל כן, תו למה לא זכר ר"י אלא נתיצת מזבח ולא מחיקת השם שזכר לפני זה. ותו היאך שייך הפסוק שאחר זה כי אם אל המקום למה שקודם לו. ובג"א פירש דאזהרה דמחיקה א"צ התראה אלא במקום שיש קצת לטעות להתיר המחק כגון שנכתב שלא במקומו ע"כ הוא מוחקו שלא כדרך השחתה קמ"ל דאפ"ה יש אזהרה על זה, וע"כ אין שייך להקשות וכי ס"ד שישראל מוחקים השם וא"ל מאי מקשה ר"י על המזבחות שמא באמת לא הזהיר רק על המחיקה לחוד ולא על הנתיצה, ותירץ דא"כ אין קשר למ"ש כי אם אל המקום כו', בשלמא אי קאי על הנתיצה שפיר יש קשר כמ"ש הרמב"ן שלא תעשו נתיצה למזבח אלא יהיה חשוב בעיניכם עד שתדרשוהו תמיד להביא עולותיכם, אבל על המחיקה אין דביקות להאי, כי אם עם מה שלפניו. כ"ז הוא דרך הג"א, ואינו מיושב דא"כ מנלן דקאי האזהרה כלל על המחיקה במקום שאין השחתה אלא שנכתב שלא במקומו, דילמא בזה אין אזהרה כלל והאזהרה קאי על הנתיצה לחוד ויבא אחריו שפיר כי אם כו' ומן מחיקה שזכרנו לא דבר הכתוב כלל ואפשר שהוא מותר:

לא תעשון כן. לְהַקְטִיר לַשָּׁמַיִם בְּכָל מָקוֹם, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר. דָּ"אַ — ונתצתם את מזבחתם, ואבדתם את שמם, לא תעשון כן. אַזְהָרָה לַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם וְלַנּוֹתֵץ אֶבֶן מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הָעֲזָרָה (מכות כ"ב). אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְצִין אֶת הַמִּזְבְּחוֹת? אֶלָּא שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם וְיִגְרְמוּ עֲוֹנוֹתֵיכֶם לְמִקְדַּשׁ אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁיִּתְחָרֵב (ספרי):