וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃
ברכת אשר
רש"י ד"ה תרומת ידכם, אלו הבכורים וכו'. פירוט יפה של הראיה יש ב"תורה תמימה" (אות כז), וכך כתב: כלל דרשה זו ביאר הרמב"ם ב"ספר המצוות" (לא תעשה קמט) משום דלא הניח בזה הפסוק דבר שאינו טעון הבאת מקום (כלומר הבאה לאכול לירושלים). ואולם אחרי שהתרומה הוא דבר שאינו טעון הבאת מקום, אם כן איך יזהיר עליו לאכול אותה דוקא בירושלים, ולכן בהכרח צריך לומר דלא קאי אתרומה רק אבכורים שצריכה להאכל רק בירושלים וכו'. (פ' ראה תשס"ב, מלון פלַס, וֶנגן, שווייץ)