רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃
פענח רזא
על הארץ תשפכנו כמים דלא תימא כיון דהוקש פסהמ"ק שנפדו לצבי ואיל בפסוק הזה ליטעני נמי כיסוי כמותם קמ"ל:
פענח רזא
רק הדם לא תאכלו וגו' פי' שלא תאמר כמו שבשרם שאף שהי' אסור קודם הפדיון הותר עתה בפדיון ככה גם הדם מותר וכן ה"ה שחלבם לא הותר, רק דנקט הדם מפני דאי"ל למימר ביה עוד מלתא אחריתא דהיינו על הארץ וגו', ג"ן:
דברי דוד
רק הדם לא תאכלו, אע"פ שאמרתי לך שאין בו זריקת הדם. הקשה הרא"ם הא כתיב באחרי מות כל דם לא תאכלו פירש"י יכול במוקדשין הכתוב מדבר כיון שנאמר בם כי הדם הוא יכפר חולין מנין ת"ל כל דם אפילו חולין א"כ ל"ל כאן איסור, בפסולי מוקדשין, וי"ל דהו"א דדוקא בחולין שהם תמימים וראויים להתקדש אסור אבל כאן שמיירי בקדשים שהוממו דלא תניא כלל להתקרב לקרבן אימא מותר קמ"ל. וראיתי בספר אחד שמקשה בשם מהר"ם יפה שמקשה א"כ חולין שהוממו יהיה מותר, ותירץ שזה נלמד, במה הצד והאריך בזה. ולי אין כאן קושיא כלל דאנו רואים, שאסרה תורה בקדשים תמימים וגם במומן א"כ כיון שכלל הכתוב בכל דם גם חולין ממילא הוה חולין שוה, לקדשים לגמרי ואפילו בהיקש שאין מפורש אמרינן אין היקש למחצה, כ"ש במה שהשוה בפירוש בפסוק חולין לקדשים:
רש"י
רק הדם לא תאכלו. אַעַ"פִּ שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵין לְךָ בוֹ זְרִיקַת דָּם בַּמִּזְבֵּח, לֹא תֹּאכְלֶנּוּ: