לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכָל־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ׃
תפארת שלמה
לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו'. יש לדקדק אמאי לא כתיב לא תאכל ככל לאו שבתורה. וי"ל כי אם האדם הי' אוכל בירושלים או כשאוכל משולחנו של הצדיק שהוא בקדושה אז טועם טעם טוב בהאכילה משום שהקדושה שורה על המאכל ההוא ואח"כ כשבא לביתו אינו יכול לאכול בקדושה וטהרה כמו בירושלים ולא טעם טעם אכילה ההיא כמו שהי' בירושלים משום שאינו בקדושה ההיא. וז"ש לא תוכל לאכול בשעריך כו'. פי' שאינו יכול לאכול בשעריך אפי' מעשר דגנך וכו' לפי שאינו יכול להשיג בביתו גודל הקדושה ההיא לכן רצונו תמיד בכל עת לשוב אל ירושלים:
אבן עזרא
לאכול בשעריך מעשר דגנך. עם הלוים ידבר גם עם ישראל במעשר שני על דעת רבים: