כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃
רש"י
ונתן אליך אות. בַּשָּׁמַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגִדְעוֹן (שופטים ו') "וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת" וְאוֹמֵר "יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה" וְגוֹ':
אדרת אליהו
כי יקום בקרבך נביא. בפ' שפטים אך הנביא אשר יזיד לדבר וגו' ומת הנביא וגומר. והוא נביא השקר. ופרשה זו מיירי במדיח כי יקום בקרבך נביא. ומפני שבפרשה שפטים כתיב. נביא מקרבך מאחיך כמני אליו תשמעון. יכול כמוני דווקא ת״ל כאן נביא או חלם חלום. אפי' חולם ולא נביא צריך לשמוע אליו:
אלשיך
כי יקום בקרבך כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו כי מנסה ה' כו' והיתכן כי לנסות את ישראל יעשה ה' ינבא שקר האיש ההוא או יחלו' שוא כדי לנסות את ישראל ואח"כ יצוה להמית את האיש ההוא והוא לא חטא רק שהיה מאתו יתברך למען נסות את ישראל וחלילה לאל יתברך לעשות כדבר הזה. (ב) כי הלא אין דבר נעלם מלפניו יתברך גם קרב איש ולב עמוק ואיך יאמר כי ינסה ה' לדעת כו'. (ג) אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו כו' אם הענין הוא שלא נשמע אל הנביא ההוא כי אם אל ה' אשר צוה לנו לעבוד אותו יתברך הנה זה כבר אמור לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כו'. (ד) אומרו ואותו תיראו כי הלא בכלל אומרו אחרי ה' אלהיכם תלכו הוא שאותו ייראו. (ה) אומרו ואת מצותיו תשמורו כי גם זה בכלל אומר ואחרי ה' כו'. (ו) אומרו ובקולו תשמעו כי הלא היה ראוי ליאמר קודם לכל האמור בכתוב. (ז) אומרו ואותו תעבודו כי הלא זה בכלל אומרו ואת מצותיו תשמורו וגם אומרו ובו תדבקון מה הוא הדבקות הלז. (ח) אומרו כי דבר סרה על ה' כי מהראוי יאמר כי דבר שקר מה הוא לשון דבר סרה. (ט) אומרו המוציא אתכם האם לא היה ה' מוציא אותנו ממצרים האם ראוי לינבא שקר בשמו. (י) אומרו והפודך מבית עבדים כי הלא בכלל המוציאך כו' הוא זה. (יא) אומרו להדיחך מן הדרך כו' מה ענין אומרו דרך והיה ראוי יאמר להדיחך מאלהיך. (יב) אומרו ללכת בה שהוא מיותר: