דברים יג:טו מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, אדרת אליהו וברטנורא

והנה ידוע הוא מ"ש חז"ל דהיושב בא"י הוא נשפע על ידו ית' ולא ע"י שליח אבל היושב בח"ל הוא נשפע ע"י שליח משרי מעלה כי בא"י כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' ודבר זה ידוע ומפורסם בדברי חז"ל וא"כ השתא לפ"ז אפשר לומר דאם כוונת אומרו מלוה ה' חונן דל הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' כביכול ממש א"כ השתא יאמר האומר דבחו"ל מותר ליתן צדקה ואין בזה חשש רבית במה שלוקח בעל הצדקה שכרו כפול ומכופל יען כי בח"ל ההשפעה תהיה ע"י שליח ולא ע"י ית' וא"כ זה הנותן שהוא יושב בח"ל ונשפע שם מותר לו לקבל הטובה הניתנת לו עבור הצדקה כי הו"ל רבית הבא ע"י שליח כי מקבלו משרי מעלה ולא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה וא"כ השתא הגם דתימא הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש כביכול אפ"ה אין בזה חשש רבית מאחר שזה הוא בח"ל אבל משא"כ אם ישראל הם שרויים על אדמתן בא"י דשם ההשפעה מוכרחת להיות ע"י ית' ולא ע"י שליח דכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וכו' א"כ אז אם תפרש הדברים כפשוטן שהוא מלוה ה' ממש א"כ יש מקום לעשיר למנוע ידו מצדקה משום חשש רבית דכל מה שלוקח יותר ממה שנתן ה"ז רבית והיא באה מיד לוה למלוה בלתי אמצעי ונמצא לפ"ז דאם תאמר הדברים בפשוטן יש מניעה לעשיר מליתן צדקה בא"י דוקא אבל לא בח"ל:

ודרשת וחקרת ושאלת היטב. מִכָּאן לָמְדוּ שֶׁבַע חֲקִירוֹת מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא, כָּאן יֵשׁ ג' – דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה וְהֵיטֵב, וְשָׁאַלְתָּ אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ בְּדִיקוֹת – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (דברים י"ט) "וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב", וְעוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (שם י"ז) "וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב", לָמְדוּ 'הֵיטֵב' 'הֵיטֵב' לִגְזֵרָה שָׁוָה, לִתֵּן הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה (סנהדרין מ'):

ודרשת. מן התורה: