כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃
אלשיך
כי תשמע באחת עריך כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומר לשבת שם לאמר שהוא משולל הבנה כי אינו לאמר לזולת וכן הלאמר השני אינו מתיישב יפה. (ב) מה חטאו הטף והשלל. (ג) אומר ונתן לך רחמים איך מתקשר אל הקודם. (ד) אומר ורחמך שבכלל אומר ונתן לך רחמים הוא. וגם ל' אומר ונתן לך רחמים היא בלתי צודק ומהראוי יאמר וירחמך. (ה) אומר והרבך כי בכלל הרחמים הוא. (ו) מה צורך להזכיר שבועת האבות פה. (ז) אומר כי תשמע כו' לשמור כו' לעשות כו' שכל זה עתיד והל"ל ותשמור ותעשה. (ח) אומרו בנים אתם כו' שאין לו קשר אל הקודם כלל. (ט) אומרו לא תתגודדו שהוא טעם הפכיי כי אדרבה להיותנו בנים לה' אנו חשובים כל כך שע"כ ראוי על מיתתם לעשות רושם עצום מאד. (י) אומרו כי עם קדוש כו' שיראה נתינת טעם אל הקודם והלא יותר הוא האמור באומרו בנים אתם כו' כי הלא מלאכי השרת הם קדושים ואין נקראים בנים. ומה הוא ענין אומר ולעם סגולה. אם הסגולה היא היותם עם קדוש הרי כבר אמור. ועוד אומרו להיות יראה שעדיין אינו סגולה מכל העמים והלא כמו זר נחשב כי אשר הוא עם קדוש כבר הוא סגולה מכל העמים אשר אינם קדושים: