אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃
אדרת אליהו
את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'. למעט בורות שיחין ומערו' שאינם צריכים שני סימני טהרה. ומנין לרבות שבכלים בלא סנפיר וכו' ת״ל עוד תאכלו:
ברכת אשר
"...כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו" וגו'. במשנה היה ניסוח כזה בהכרח מביא לקושיה על סתירה בין רישא לסיפא, שהרי דברים סותרים משתמעים מהם באשר למקרה של סימן אחד בלבד. ולא זכור לי שבאיזה מקום תשיב הגמרא על קושיה כזאת. וצריך לבדוק, שמא אכן אין לשאול כך. (פ' ראה תשמ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': אכן נראה שישנה חלוקה בין לשון התורה, בה ישנן חזרות שתפקידן להדגיש את הדבר (ראה רמב"ן בהקדמתו לספר דברים ורמב"ם בספר המצוות, השורש השמיני), לבין המשניות, שנכתבו בלא הדגשות.
דעת זקנים
כל אשר לו סנפיר וקשקשת. תימא לי דגים למה נשנו דבשלמא בהמה מפרש בחולין דנשנית מפני השסועה ובעופות מפני הראה דגים למה נשנו יותר מחגבים וצ"ע. ועוד תימה לי קרא שלישי לדגים דכתיב בפרשת שמיני כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת שקץ הוא למה לי וצ"ע. בתוספות דחולין: