וְהָרָאָה֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ה וְהַדַּיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃
רש"י
הראה והאיה. הִיא רָאָה הִיא אַיָּה הִיא דַיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רָאָה? שֶׁרוֹאָה בְּיוֹתֵר, וְלָמָּה הִזְהִיר בְּכָל שְׁמוֹתֶיהָ? שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק – שֶׁלֹּא יְהֵא הָאוֹסְרָהּ קוֹרֵא אוֹתָהּ רָאָה, וְהַבָּא לְהַתִּיר אוֹמֵר זוֹ דַּיָּה שְׁמָהּ אוֹ אַיָּה שְׁמָהּ, וְזוֹ לֹא אָסַר הַכָּתוּב. וּבָעוֹפוֹת פֵּרֵט לְךָ הַטְּמֵאִים לְלַמֵּד שֶׁהָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים מְרֻבִּים עַל הַטְּמֵאִים, לְפִיכָךְ פֵּרֵט אֶת הַמֻּעָט (חולין ס"ג):
ברכת אשר
רש"י ד"ה והראה ואת האיה, ...ולמה הזהיר הכתוב בכל שמותיה? שלא ליתן פתחון פה וכו'. לכאורה זה שלא כדברי רש"י למעלה (ז ד"ה השסועה). (פ' ראה תשנ"ה) וראה "משכיל לדוד". לדבריו, כוונת דברי רש"י למעלה היא, ששני דברים התחדשו בספר דברים לעומת האמור בספר ויקרא: (א) איסור אכילת השסועה. (ב) העוף הטמא הנקרא "דאה" נקרא גם בשם "ראה".