דברים יד:כב מפרשים: אוהב ישראל, נועם אלימלך, בית אהרן וזרע קודש

עשר תעשר וגו' שנה בשנה. ואחז"ל שנה שנה לומר שאין מעשרין מן החדש על הישן. ובהעיר לב ושום שכל. י"ל דהתורה מרמזת לנו כאן שכל גדול ונפלא בעבדות הש"י והוא דהנה כתיב תנו עוז לאלהים. ואחז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה והיינו כי ע"י מעשה הצדיקים בעבודת הש"י וית'. כגון בלימוד תורה לשמה וקיום מצותיו באמת. עי"ז נתרבה ונתברך השפע טובה ורחבה לכל העולמות העליונים לאדלקא כל בוצינין טבין וכל נהורין עילאין קדישין. ואז נמשך שפע ברכה והצלחה וכל מיני חסדים טובים וכל ברכאין טבין מכל העולמות הק' העליונים אל השדה חקל תפוחין קדישין. בחי' מלכותא קדישא ומשם נמשך שפע ברכה והצלחה. וכל טיבו וחדו להכנ"י דלתתא. נמצא כי מעשיהם הטובים של עם ה' בני אל חי. המה בבחי' זריעה כי ע"י זריעה הלזו של המצות ומע"ט ניתוסף ונתרבה השפע ונמשך משח רבות עילאה קדישא. מי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון לעולמות עליונים הק'. עד בחי' חקל תפוחין קדישין. ומשם להכנ"י לתתא. עם ה' בני אל חי. והוא ממש כמו התבואה הנזרעת בהשדה שעי"ז ניתוסף ונתרבה התבואה מאוד בהשדה. והנה בכל מצות התורה ובכל מעשה בני האדם הטובים והישרים בכל הנ"ל עיקר הדבר לדבק עצמו באמת ובתמים בהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא. ושיהיו פיו ולבו ומחשבותיו שוים בדביקות זה הגדול ולייחד ולקשר ביחודא חדא שני שמות הק'. הוי"ה אדנ"י. כנודע מסה"ק. ואז ע"י היחוד הזה נמשך כל ההשפעות טובות מיו"ד עילאה משם הוי"ה הק'. שהוא בסוד חכמה עילאה קדישא אל היו"ד תתאה משם אדנ"י הק' שהוא בסוד מלכותא קדישא חקל תפוחין קדישין. ועיקר היחוד ואתקשרותא דכולא. הוא ע"י בחי' יסוד צדיק חי עלמין. כי ע"י זו הבחי' נעשו כל היחודים דלעילא ותתא. כמ"ש בסדר הזה השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך היינו כשתרצה לייחד יחודים ולקשר את העולמות העליונים ע"י המצות ומע"ט. השמר לך לבל תעזב את הלוי הוא בחי' יסוד צדיק חי עלמין. דהוא אתקשרותא דכולא וחיבורא דכולא ולו"י הוא מלשון לוית חן לשון חיבור והתקשרות שהוא מקשר ומייחד כל ימיך היינו כל היומין עילאין קדישין. על אדמתך אדמת קודש. בחי' חקל תפוחין קדישין והנה נודע מספה"ק אשר בחודש אלול הוא העת והזמן אשר ישגיח האדם על דרכיו. ויפקח על מעשיו אשר פעל ועשה כל השנה כולה. ולתקן אותם בחרטה בלב ובוידוי פה. ובתשובה שלימה באמת ובתמים. מיראת ה' ומפחדו והדר גאונו ומאהבת הש"י בכל לב ונפש. ולמסור נרו"נ להש"י באמת ולקבל ע"ע באמת אשר מאז והלאה יהיה דבוק אך ביראת הש"י כל היום. וכמבואר בספה"ק. והנה י"ל טעם למה שנברר זמן זה להכשיר מעשיו היינו בחודש אלול בדוקא. י"ל טעם א' כדי שכאו"א מישראל יבוא ליום הדין הגדול והנורא כזה. בר"ה ויוה"כ טהור ונקי ומזוכך ומצוחצח מכל סיג בכל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל חושיו כנודע מספה"ק ואפילו הצדיקים שבדור צריכין ג"כ בחודש אלול להתאמץ בעבודתם ביתר שאת ועוז מכל ימות השנה ובפרט שהמה ימי רצון כנודע גם עיקר היחודים אשר צריכים לעשות לייחד ולקשר וכמבואר למעלה הזמן לזה ביותר בחודש אלול וכנודע מכהאריז"ל מכמה יחודים השייכים לחודש הזה ועוד ישנו טעם בזה. לעשות כל הנ"ל בחודש הזה לאשר הוא סוף השנה. בסוד עולם. שנה. נפש. ועוד יש טעם לזה כי אלול נוטרי' א' לול ר"ל כי בחודש הזה נפתח לול ופתח קטן לקבל הבעלי תשובה באמת. כי הצירוף של זה החודש הוא. ההו"י היוצא מס"ת של פסוק וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י נשמור לעשות כו'. וה' ראשונה הוא ה' ראשונה משם הוי"ה הק' שהוא סוד עלמא דבינה סוד תשובה עילאה כנודע ומהפתח קטן שבראש הה' היינו ההפסק וריוח שבין גגו של ה' בצד שמאל ובין הוא"ו שבתוכה. משם נפתח שער ופתח לקבל השבים בתשובה שלימה באמת ובתמים. ולאשר זה הצירוף שולט בזה החודש. לזה ג"כ זמן התשובה ולסגל מע"ט והיחודים בחודש הזה: וע"פ הנ"ל יבואר ע"נ הפסוק הנ"ל. עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. היינו שכל המצות והמע"ט אשר זרעת ונתגדלו בקודש בהשפעות טובות הנשפע ונמשך אל השדה חקל תפוחין קדישין. תראה לייחדם ולקשרם בין התרין יודי"ן היינו יו"ד עילאה משם הוי"ה הק' סוד החכמה עילאה קדישא. ויו"ד תתאה משם אדנ"י הק' סוד המלוכה הק' שנה שנה לומר שאין מעשרין מן החדש על הישן. היינו לבל ימתין בתיקון דרכיו ומעשיו על התחדשות השנה לתקן אז את הישן משנה שעברה. רק עכ"פ יתקן הכל בחודש אלול ויתייחדו ויתקשרו כל העולמות ברזא דיחודא קדישא וכנ"ל ובבוא יום הדין יום ר"ה ויוה"כ יושפעו אז כל הטובותוכל הברכות להכנ"י לעילא ותתא. וכן יזכינו הש"י לעשות תשובה שלימה באמת לפניו ית' וללכת בדרכיו אך ביראת ה' תמיד כל היום וכיה"ר אמן:

או יאמר "עשר תעשר". דהנה ידוע שכל מצוה ומצוה צריך האדם להכניסה לעשר, שכל העולמות כלולים מעשר, וכמו כן צריך להיות עשיית המצוה, ובכל פעם שמעלה את המצוה לעולם עליון היותר גבוה, גם שם הוא כלול מעשר כידוע. וזהו "עשר תעשר" ר"ל שתראה כל המצוות לכוללם בעשר בכל עולם ועולם שתעלה אותה, "את כל תבואת זרעך" היינו המצוות הנקראים זרע ותבואה, וזהו "בבוקר זרע זרעך כו'", ר"ל "בבוקר" כשתהיה בבהירות ובקדושה המאיר לך כבוקר אהבה ודביקות הבורא ב"ה, אז "זרע זרעך" תתאמץ לעשות מצוות הרבה, "ולערב" ר"ל גם אם חלילה יהיה לך ערב ולילה, שאין לך בהירות וקדושה ודביקות, אעפ"כ "אל תנח ידך", אל תתיאש ותתאמץ לעשות מצוותיו ית"ש.

ונחזור לענינינו, "את כל תבואת כו' היוצא השדה", פירוש כל המצוות היוצאים בהשדה העליונה, הוא שדה תפוחים ששם הוא שורש המצוות, וריח הטוב העולה מהמצוות שם הוא, וזה שאמר יצחק אבינו ע"ה "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם", ר"ל שאני רואה שהריח הטוב למטה כמו ריח העליון חקל תפוחים, "שנה שנה" ר"ל שכל מצוה ומצוה עולה אל עולם המיוחד לה, שנה בגימטריה ספירה, "ואכלת לפני ה' אלקיך", דהנה אנו אומרים "ברוך אתה ה' אלהינו", היינו שמתחילה אנו אומרים שהוא "אלקינו", ואח"כ אנו ממשיכים את הבורא ב"ה לעולם הנקרא בשם "מלכות", ולשכן את שמו ית' במקום אשר יבחר בו, וזהו שאומרים "מלך העולם". וזהו "ואכלת", דעשיית המצוה נקרא "אכילה", שהוא התענוג והדביקות, "לפני ה' אלקיך" כנ"ל שהוא אלקינו, "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם", פירוש ואח"כ תכוין לפעול להמשיך ולשכן את שמו ית' בהיכל קדשו כנ"ל שהוא מלך העולם, "מעשר דגנך כו' למען תלמד ליראה כו' כל הימים", פירוש ע"ד שכתבתי לעיל שגם בעשותך כל מצוות ה' תחזיק עצמך שעתה התחלת להרגיל עצמך ביראת השם, ככה תעשה כל הימים.