וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
בן איש חי
ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך נ"ל בס"ד כתיב ונתתה באות ה"א לרמוז על חמשה חלקים שצריכה המצוה להיות שלימה בהם והם מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא שהם כנגד ד' אותיות השם וקוצו של יו"ד ולז"א ונתת ה"א בכסף תתן חמשה חלקים בכסף הצדקה ואז וצרת הכסף בידך שיצטרף מספר כסף שהוא ק"ס עם מספר י"ד ויהיה קע"ד כמנין שם כס"ה בפ"ז שהוא שם המסוגל להצלחה שמספרו קע"ד:
בן איש חי
וצרת הכסף בידך יובן בס"ד בהקדים מ"ש בירושלמי בבא קמא פרק החובל רבי יאודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומר ונתן לך רחמים סימן זה יהא בידך כל זמן שאתה רחמן המקום מרחם עליך והקשה מהר"ש יפה ז"ל צ"ע סימן מאן דכר שמיה הכא ועוד מה צורך לסימן ע"ש ונ"ל בס"ד דהנה הקב"ה ברא האצבעות אינם שוים זע"ז בידים דמצד אחד הזרת נמוכה ולמעלה ממנה קמיצה ולמעלה ממנה אמה והיא העליונה וממנה יש ירידה לצד השני כי למטה ממנה היא אצבע ולמטה ממנה הגודל ונ"ל דעשה כן ללמד מוסר לאדם כי תחלה צריך לעסוק במצות ולהעלות מ"ן של המצות מתתא לעילא ולזה ירמוז צד האחד שמעלה מן הגודל לאצבע ומן האצבע לאמה שמעלין ישראל את מ"ן של מצות מתתא לעילא וכיון שהעליתם מתתא לעילא הקב"ה יוריד לכם מעילא לתתא ולזה ירמוז צד השני שהוא מן האמה לאצבע ומן אצבע לזרת ולז"א ר"ג סימן זה יהיה בידך ר"ל באצבעות ידיך שאם אתה תרחם שבזה אתה מעלה מ"ן של המצוה מתתא לעילא אז המקום ירחם עליך להוריד לך שפע מעילא לתתא שלזה רומזים שני צדדין של היד באצבעות שבהם ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב כאן וצרת הכסף בידך וצרת לשון ציור פירוש תצייר מעשה הצדקה שתעשה בכסף בידך בתכונת הידים שלך אשר מצד אחד יש עליה מתתא לעילא ומצד אחד יש ירידה מעילא לתתא לרמוז אם נתון אתה אז אתן אני:
אלשיך
ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום כו'. הנה יקשה. (א) אומרו נתינה בכסף הוא בלתי צודק כי מה יתן בכסף והראוי יאמר ותפדה בכסף כו'. (ב) אומרו וצרת הכסף בידך כי אין ספק שאין הכונה שיהיה צרור כספו בידו ולא באמתחתו. והנה ידוע קבלת רז"ל שהוא לומר שיהיה כסף טבוע שיש בו צורה ועם שקבלתם אמת ויציב ולא יבצר עוד דרך פשט המקרא שתמשך מלת בידך אחר אומרו וצרת ולא שתדרש כל תיבה בפני עצמה. (ג) או' אשר יבחר ה' אלהיך בו ולא אמר לשכן שמו שם כמאמרו למעלה. (ד) אומרו ונתת הכסף כו' ידוע דרשת רז"ל בכלל ובפרט ועדיין נשית לב למה היו הפרטים אלו מזולתם וגם אל שינוי הלשון מאומרו תאוה נפשך לאמר תשאלך נפשך. (ה) אומרו ואכלת שם לפני ה' אלהיך מי לא ידע כי לפני ה' הוא אוכל ומה זו שמחה שאומר ושמחת אתה וביתך ואם הוא לאכול ולשמוח גם לוי וגר ויתום ראוי ישמחו עמו. (ו) אומר והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו למה יאמר בל' שלילת עזיבה ולא אמר ונתת ללוי וכיוצא בלשון זה: