רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃
מדרש לקח טוב
כי אשר ראיתם את מצרים [היום] לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב מצרימה, כי (את) אשר ראיתם וגו׳, ואומר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים יז טז), אשר אמרתי ילך לא תוסיף עוד לראותה (שם כח סח), ובשלשה מקומות חזרו, ובשלשתן נפלו, הראשונה בימי סנחריב, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיה לא א), שניה בימי יוחנן בן קרח, שנאמר והיה החרב אשר אתם יראים ממנו שם תשיג אתכם בארץ מצרים (ירמיה מב טז), והשלישית בימי טרגינוס בבית שני.
דברי דוד
לא ירבה לו מוסים כו' שהסוסים באים פירוש שלא יעשה במצרים דירת קבע לעבדיו שישלחו לו סוסים משם. נמצא שעיקר האיסור משום דירה לשם. ובזה מתורץ קושיית הרמב"ן למה אסר קניית סוסים משם שהרי סחורה היא ולסחורה מותר לילך לשם. והסמ"ג כתב ויש תימה על כמה קהלות הדרים במצרים והרמב"ם היה דר שם, ותירץ דדוקא בדרך הזה דהיינו מא"י למצרים נאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד:
רש"י
לא ירבה לו סוסים. אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, שֶׁלֹּא ישיב את העם מצרימה, שֶׁהַסּוּסִים בָּאִים מִשָּׁם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁלֹמֹה (מלכים א י') וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה (סנהדרין כ"א):