כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃
מדרש לקח טוב
ד״א אשירה לה׳, כל שאדם יכול לשבח ולהלל אינן מספיקין די הילולו של הקב״ה, משל לשר שנכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, חכם ואינו אלא טפש, שהוא נאה ואינו אלא מכוער, שהוא טוב ואינו אלא רע, שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי, אבל הקב״ה יתעלה זכרו לנצח נצחים אינו כן, אלא אשירה לה׳, שהוא גבור, וגדול, ונורא, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), שהכל שלו, שנאמר לה׳ הארץ ומלואה (תהלים כד א), שהוא חכם לבב ואמיץ כח, שהוא אל רחום וחנון, שהוא נאמן אל אמונה ואין עול.
דברי דוד
ואדוני האדונים. לא יוכל שום אדון להציל אתכם. הא דלא פירש כן על אלהי אלהים נראה לתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ן שאלהי אלהים הם מלאכי מעלה ואדוני האדונים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים כו' עכ"ל, וע"כ אין מקום לטעות ולומר שיש אלהים שיצילם כי הם אין אלהים שלהם ומה יטעו אבל אדונים שלהם ממשלה בהם יש מקום לטעות ולומר שהם יצילום כיון שמשועבדים להם, לזה אמר כי הקב"ה אדון של אדונים שלהם ואין כח להם זולתו יתברך ואין להקשות כיון שיש הוכחה לזה מכח לשון אדוני האדונים היאך יתורץ לשון זה באלהי האלהים דהוכחה לזה מכח דלא איצטריך. לזה מכח אדוני האדונים דק"ו הוא מאלהי אלהים ולא דקמ"ל דאין להם הצלה מהם: