וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא׃
פענח רזא
ומרה, ומרה כתיב חסר ו' לדורשו לשון מרה כלענה לומר כי מרה תהי' לו באחרונה, כלומר שנדון ע"ש סופו, ר"י חסיד:
פענח רזא
וקשה למ"ד בן סורר לא הי' ולא נברא ולא עתיד להיות למה נכתב, וי"ל ללמדנו שב"ד מכין ועונשין אף שלא מה"ד אם השעה צריכה לכך:
אדרת אליהו
ואמרו. ולא אלמין כי מצינו במוציא שם רע נאמר והוציאו ואחר כך נאמר ואמר אבי הנערה וכאן נאמר ואמרו שיהיו שניהם שוין שלא יהיו אלמים: