כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃
שפת אמת
במד' בקן צפור נראה שאף שבאמת הוא רחמי הש"י מ"מ אין לאדם לעשות המצוה רק עבור גזירת המקום וז"ש האומר על קן צפור יגיעו כו' כי אין לאדם לומר כן אם כי הדבר אמת משום [ונשאלתי ע"ז מלשון הגמ' שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות. והשבתי כי פי' מדותיו הוא כפי שצימצם הקב"ה רצונו בתורה ומצות שיהי' לאדם במדה שיוכל לעשות רצון הש"י במעשה וכן פי' גזירה בזוה"ק מלשון חתיכה וחלק שנחתך ונגזר מפנימיות התורה. וזה אינו ברחמים. אבל מקור המצוה בשמים ה' מלא רחמים. וז"ש מדותיו של הקב"ה כו'] שאין השגת האדם בגזירת הש"י בחי' רחמים רק בגזירה כעבד שמקיים דברי רבו כנ"ל:
בית אהרן
כי יקרא קן צפור כו' איתא במדרש. זש"ה אורח חיים פן תפלס וכו' עד אלא עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר כמו ששנו רבותינו ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו':
בית אהרן
פתח ואמר. תודיעני אורח חיים. לעשות המצות כדי לקבל החיות מלמעלה. שובע שמחות את פניך א"ת שובע אלא שבע. כי השבעה דנחמתא הם הכנה לר"ה שנאמר בו באור פניך יהלכון. ואמר פי' הפסוק הט לבי אל עדותיך ואל אל בצ"ע. פי' ולא לחצאין. שכל איש ישראל כל מה שהוא עושה צריך לעשות בשלמות בלי שום פניה כדי שיקבל הקדושה והחיות מלמעלה בשלימות. כי כמו שבר ישראל עושה כאן. כמו כן הוא חוזר ומקבל מלמעלה. כי נעשה ונשמע. תרגומו נעביד ונקבל. וזהו כוונת המדרש. עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר. היינו שתראו לעשות כל כך שיתרבה השכר. הכוונה היא שתעשו בשלימות. ולא תהיה עשייתכם כדי להרבות שכר רק שתעשו המצוות בשלימות ויתרבה השכר ממילא ג"כ בשלימות. שכך שנו רז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. לקבל מחצה. רק שיראה שיהיו כל המצוות והעשיות בשלימות ויקבל הקדושה מלמעלה גם כן בשלימות כמו שדברנו: