וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הנער [הַֽנַּעַרָ֖ה] אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃
רש"י
ואמר אבי הנערה. מְלַמֵּד שֶׁאֵין רְשׁוּת לָאִשָּׁה לְדַבֵּר בִּפְנֵי הָאִישׁ (שם):
שפתי חכמים
מלמד שאין רשות לאשה כו'. דהא אף האשה עומדת בב"ד, כדכתיב ולקח אבי הנערה ואמה, וכתיב אחריו ואמר אבי הנערה, ולא כתיב ואמרה אם הנערה, אלא מלמד כו' [בשם מהרי"ץ]: והרא"ם פי' דאם לא כן ואמרה הנערה אל הזקנים הנה האיש הזה שם לי וגו' מבעי ליה, שהרי היא הנתבעת:
מלבי"ם
[צא] ואמר אבי הנערה אל הזקנים, אחר שלמד שאם אין לה אב ואם יוכל כל אדם לתבוע משפטה, למה דייק שיאמר אבי הנערה את בתי נתתי פי' שלמד שאם באו האיש ואשתו לתבוע דין אין לה רשות לדבר במקומו משא"כ בהוצאת הבתולים ופרישת השמלה אמר והוציאו ופרשו כי בזה תעסק האם והנשים שהם יודעות ובקיאות בעניני הדמים ורק מפני זה באה האם לב"ד כמ"ש הרמב"ן ובמ"ש את בתי נתתי מלמד שהוא י"ל זכות למסרה לקדושין בעוד לא בגרה: