כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֙תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָאִשָּׁ֖ה וְהָאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
דברי דוד
ומתו גם שניהם כו', לרבות הבאים אחריהם. כתב הרמב"ן ע"ז ולא הבינותי מהו וכי בתולה היא זו שנמעט או שנרבה להבאים אחריהם מה לי ראשון מה לי אחרון, ועוד הול"ל הבאים אחריו, ובנוסח שלנו בספרי לרבות הבאים מאחריהם והיא ביאה שלא כדרכה ושלא כדרכו וריבה אותה הכתוב בכאן וכל העריות למדין זו מזו עכ"ל. ויש מקשים הא כבר כתיב משכבי אשה ודרשינן שני משכבות יש באשה כדרכה ושלא כדרכה, ובלשון הרמב"ן יש תירוץ. ע"ז דנקט שלא כדרכה ושלא כדרכו ולא נלמד ממשכבי אשה רק שלא כדרכה. אבל לא הבנתי מהו שלא כדרכו באיש אולי הוא מה שכתב מהר"ן בשם מהרא"י שמשמשים אחור כנגד אחור, ומביא בגמ' בפרק ארבע מיתות (דף נ"ה) המערה בעצמו מהו א"ר אשי באבר קושי לא משכחת לה כי תבעי באבר מת מהו למ"ד משמש בעריות באבר מת חייב הכא חייב משום שוכב ונשכב, ואם כפירוש זה אינו נכון כי פשוט שהוא חייב ול"ל ריבויא דגם שניהם: ולי נראה דהגירסא של רש"י שלפנינו שגורם אחריהם והגירסא של ספרי שהביא הרמב"ן שתיהן אמת והכוונה אחת היא. דהיינו איתא בפ' ארבע מיתות (דף ס"ו) דתניא באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה שבאו עליה שלא כדרכה כולם בסקילה רבי אומר הראשון בסקילה וכולן בחנק דגבי סקילה לבדו כתיב ואתא למעוטי כה"ג דאע"ג דקרינן לה בתולה אין בסקילה אלא א' מהם דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית, וא"כ אין כאן קושיא דלגירסא דאחריהם הוה ג"כ אחוריהם דמיירי שעדיין בתולה והיינו שבעלו שלא כדרכה, והא דאמרינן שני משכבות יש באשה בעריות היינו לענין שיש חיוב מיתה אפילו שלא כדרכה אבל כאן מיירי לענין סקילה דגם שניהם מרבה דגם האחרים בסקילה כת"ק דרבי, כנ"ל ברור. ורבים דחקו בחנם בזה וגם מה שהקשה הרמב"ן, קושיא שנייה דהו"ל לומר אחריו ל"ק דהו"א דוקא אותו שאחר הראשון חייב גם כן סקילה אבל השלישי, אינו חייב אלא חנק קמ"ל דכולהו בחנק אפילו הם עשרה. ותמהני טובא על רבינו הרמב"ן דלא נחית לזה דלפי הנראה גמרא ערוכה היא:
רש"י
ומתו גם שניהם. לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂה חִדּוּדִים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶהֱנֵית מֵהֶם (ספרי; סנהדרין ס"ו):
אלשיך
כי ימצא איש כו'. הנה אמר וסקלוה כי נבלה עשה בישראל לזנות בית אביה והלא תאמר ואילו זינתה בית בעלה האם לא עשתה נבלה לזה סמך ואמר כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם כלומר גם אחר נישואין הוא רע ומר אלא שהפרש הוא בין סקילה למיתה קלה הימנה. ושעור הכתובים וסקלוה כי נבלה עשתה בישראל לזנות בית אביה ע"כ היא בסקילה משא"כ אם זינתה אחר היותה בעולת בעל כי לא תסקל רק ומתו גם שניהם שהוא בחנק בלבד אך כל זה איננו שוה אל הכנס דין שוכב עם אשה בעולת בעל בין דין זנות ארוסה שלמעלה ושלמטה אך יהיה ע"ד מה"כ מכה איש ומת כו' ואשר לא צדה כו' שהוא לא הומת המכה במזיד מזמין הוא ית' יעלה בסולם מי שהרג שוגג אשר גלה ויפול על מי שהרג מזיד וימות על זדונו ויגלה האחד שלא גלה בראשונה על דבר זה יתכן כ"א אמת היה לא נמצאו בתולים לנערה וסקלוה כו' וש"ת ואיך ינקה אשר שכב עמה בהיותה מאורשה כי לא נודע מי היה לז"א כי ימצא איש שוכב עם אשה כו' שעבירה שעשה תגרום לו ימצא שוכב עם אשה שנתחייבה כבר גם היא ואז ומתו גם שניהם וישלמו גם הקודם ובזה אינו מיותר אומר האיש השוכב עם האשה והאשה שהוא לרמוז על האשה ראשונה והאשה הידועה שחטאה גם היא כמדובר: