דברים כג:ה מפרשים: דברי דוד, רש"י, ברכת אשר וחזקוני

על דבר, על העצה שיעצו כו'. מתרץ יתור לשון על דבר אלא מורה על דברי העצה ונמצא שחסר וי"ו וה"ק על דבר אשר לא קדמו כו'. ואע"ג דמצינו לשון זה הרבה פעמים כמו על דבר פעור ועל דבר כזבי נראה דשאני הכא דנזכר בפירוש אח"כ מהו הדבר דהיינו אשר לא קדמו ע"כ הוה על דבר מיותר משא"כ במקומות הללו לא נזכר אח"כ מהו. ובעל דבר שרי אשת אברם הוצרך רש"י לפרש ע"פ דיבורה ששם מיותר כולו על דבר שרי כו' כי מפורש הוא לפני זה מש"ה הוצרך לומר ע"פ דיבורה כו'. ומאחי הגדול מהור"ר יצחק הלוי ז"ל שמעתי דבר הגון בזה ע"ד הגמרא בפרק המקבל (ק"ז:) ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית ואחד מהם נזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת, ע"כ אמר אשר לא קדמו ולא אמר אשר לא נתנו אלא דעל פת של שחרית קאי, דאם היו, מקדימין להם פת של שחרית לא היו מתאוים לאשה אלא היו נזקקים, לנשותיהם נמצא דהך עצה עצמה שיעץ להחטיא את ישראל היתה מחמת אשר לא קדמו כו' וכל זה היה בעצת בלעם הרשע. ודרך זה נכון הוא מאד:

על דבר. עַל הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ אֶתְכֶם לְהַחֲטִיאֲכֶם:

רש"י ד"ה על דבר, על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם (ספרי רנ). ע"כ. קשה לי על דברי ספרי־רש"י אלה מעין ששאלתי על דברי ראב"ע (להלן בפסוק יד), דהיינו: הרי הפסוק פורט את סיבת האיסור, ולמה לי אפוא למצוא סיבה אחרת בדרך הדרשה? וצריך עיון. (פ' כי־תצא תשנ"א) וראה רא"ם על אתר. לדבריו, הדיוק הוא מיתורה של תיבת "דבר", שכן במקום אחר נאמר "על אשר מריתם את פי" (במדבר כ, כד) (ולא נאמר "על דבר"). לפי דרשה זו: "דבר" רומז לדיבור. היינו: העצה של החטאת עם ישראל. ושיעור הכתוב יהיה: על הדבר ועל אשר לא קדמו וכו'. וראה הערת הרב איתן שנדורפי שי' (להלן פסוקים ח-ט).