לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃ (ס)
רש"י
לא תדרש שלמם. מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּ"לֹ לא תדרש שלמם (עי' ספרי):
ברכת אשר
רש"י ד"ה לא תדרש שלֹמם, מכלל שנאמר (בפסוק יז) "עמך ישב בקרבך", יכול אף זה כן וכו'. לא מובן לי כלל, מאי הוה אמינא יש כאן, שהרי שם מדובר בעבד סתם, מאיזה עם שהוא, כלומר כפרט, ואילו כאן מדובר באומה. (פ' כי־תצא תשנ"ב)
חזקוני
לא תדרש שלמם וטבתם אם באת להלחם על עירם מורשה ומצווה אתה להשחית כל עץ מאכל שבה כמו שמצינו באלישע במלכים וכל עץ טוב תפילו ולא כבשאר אומות שנאמר בהם כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכי תצור וגו׳ לא תשחית את עצה.