לֹֽא־תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא (ס) לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ׃
דברי דוד
לא תתעב מצרי מכל וכל. הא דשינה הלשון דגבי אדומי אמר לשון לגמרי, נראה לתרץ דבאמת ראוי לתעב יותר המצרי שהוא הרג הרבה מישראל משא"כ באדום שלא עשה מעשה אלא שלא הניח את ישראל לילך דרך ארצו וא"כ הו"א שלענין לתעבם גריעי מצרים טפי דמצינו תיעוב עד, עשרה דורות מדהוצרך הכתוב גבי ממזר לומר גם דור עשירי כו' מש"ה הו"א באדום עד דור עשירי אבל במצרי הו"א עד עולם ע"כ נקט רש"י מכל וכל:
רש"י
לא תתעב אדמי. לְגַמְרֵי, וְאַעַ"פִּ שֶׁרָאוּי לְךָ לְתַעֲבוֹ שֶׁיָּצָא בַּחֶרֶב לִקְרָאתֶךָ:
ברכת אשר
"לא תתעב אדֹמי כי אחיך הוא" וגו'. ללמדך שאין אתה יכול לבחור לך משפחה - יש הנולד למשפחה עתירת ייחוסים ובעלת שם ויש הנולד למשפחה נטולת ייחוס ונטולת שם, יש שזוכה באחים צדיקים וישרים ויש שנאלץ להתמודד מול אחים תועים־טועים, והריהו מצווה "לא תתעב... כי אחיך הוא". (פ' כי־תצא תשנ"ז)