דברים כג:י מפרשים: רש"י, אלשיך, חזקוני ורמב"ן

כי תצא וגו' … ונשמרת. שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (תלמוד ירושלמי שבת ב'):

כי תצא מחנה וגו'. אמר הלא דברתי דופי על מדת כפויי טובה שע"כ הרחקתי את עמון ומואב וגם קרבתי דור שלישי של מצרים על שלא תהיה כפויי טובה על האכסניא שעשו לך עם היות שמרה היתה באחרונה והנה אמרו רז"ל כי מהיות איש כפויי טובה לאדם ימשך להיות כפוי טובה להקב"ה כי הפה שאמר שלא ידע את יוסף אמר לא ידעתי את ה'. ובזה יאמר עשה זאת איפה בני והשמר פן ואל תהיה גם לי כפוי טובה הלא הוא כי תצא מחנה על אויביך כי אז ה' אלהיך מתהלך כקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך ע"כ לא תהיה לו ית' כפוי טובה לטמא מחנך כ"א שתעשה לו ית' אכסניא לפחות שלא תטמא המקום שהוא ית' בא בו להטיבך וזהו כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע שהוא משום הרהור כי יטמאך ע"י קרי אל תטמא מחנך כי הלא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא וגו' לא יבא אל תוך המחנה ולא בלבד טומאת קרי שהוא כח טמא השורה במקום שהב"ק יושב בו כי הוא לעומת קדושתו ית' חלילה כ"א גם מה שאין בו כח טומאה רק טנופת שאינו כ"א העדר כבוד שאין המקום נקי גם מזה תשמר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך ע"כ יהיה מחניך קדוש וגו' והיטל יו"ד במלת מחניך שהוא יו"ד הרבוי והמחנה הוא א' אך רמז כי מחנה ישראל נכלל בתוכו מחנה שכינה ע"כ הטיל יו"ד לומר שהוא גם שהנראה שהוא אחד שתים הנה לפי האמת וזה יתכן כיון מתחלה באומרו כי תצא מחנה על אויביך כי מלת מחנה מיותרת אך רמז לומר כי תצא מחנה על אויביך הוא מחנה אלהים שתצא על אויביך וע"כ ונשמרת מכל דבר רע בל תהיה שם שום טומאה כמדובר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך שהוא בתוכיותו של מחניך והוא כי מחניך ומחנהו ית' יתאחדו ויהיו א' כי מחנהו יתברך יוכלל במחניך ויהיו א' וזהו היו"ד שבמחניך שיהיה א' ויקראו שניהם יחד קדוש כי יהיו לאחדים אך בזאת שלא יראה בך ערות דבר כי אז ושב מאחריך ולהבין הדבר ראוי לשים לב מה ענין אומר מאחריך שהראוי יאמר ושב ממך שלא יצדק לומר שישוב מצד אחוריהם אך לזה נזכיר מרז"ל על פסוק ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם שארז"ל מלמד שהיו ישראל ח"ו ראויים ליאבד כמסורים לפני מלאך הדין אלא שריחם עליהם ה' וילך מלאך ה' של הדין מלפניהם ויעמוד מאחריהם ויהיה הענין כי אז היו האויבים מאחרי ישראל ומלאך האלהים כדי למוסרם ביד אויביהם היו לפני מחנה ישראל שתהיה המלחמה עליהם פנים ואחור האויבי' מאחוריהם ומלאך ה' דין מלפני ה' להטביע מהם הנס דרך ים או להשליט נחשים של המדבר על אשר ינוס שמה אך ברוב חסדיו ית' הסיעו לאחוריהם של ישראל להפסיק ולהגין בין ישראל למצרים כמפורש אצלנו שם שע"י המלאך ההוא לא קרב מחנה מצרים אל ישראל כל הלילה ועד"ז אומרת תורתו ית' הנה הוא ית' נותן אויביך לפניך ואתה בא אחריהם והנה ה' אלהיך ההולך בקרב מחניך גם הוא לפניך לתת אויביך לפניך ולהצילך מהם אך אם יראה בך ערות דבר ישוב מאחריך כי יהפך ח"ו לאויב ואין צ"ל שלא יהיה בינך לבין אויביך ולהצילך מהם כי אם אדרבא ישוב מאחריך כענין ילך מאחריהם שהוא לסגרך ביד אויביך על פניך והוא ית' שמנגדך יהיה אחריך ואת שדוד במלחמה פנים ואחור:

ודרך רמז נניף יד בכל מקראי קדש אשר דברנו בם כסדרן והלכתן מפסוק לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי אשר כולנו חייבין לשוב מעונינו ומחטאתינו ולערוך קרב מלחמה על יצרנו המאבדנו מהרסנו ומחריבנו ככל הרמז הרומז בכתוב היושבים ראשונה ככל הכ' למעלה בא ויאמר כי אשר חובה עלינו לשוב מאשמותינו כן חובה עלינו להשיב גם את אחינו עד ה' אלהינו כי בכל צרתם לנו צר כי כמונו כהם הלא אב א' לכלנו הלא אל אחד בראנו גוי אחד בארץ כל איש ישראל חוטר מגזע אחדות הקדושה העליונה מתחת כנפי השכינה וכל הנפשות לו ית' הנה חשובות כאחת כי על כן את כל יוצאי ירך יעקב נפש א' קראם הכתוב. כי גם שכל איש ואיש נפרד מרעהו אין הפירוד בלתי אם גויתינו ואדמתינו אך לא בנפשותינו. ונמשלנו אל כל עץ עושה פרי כי גם כן יראו ראשי הבדים נפרד איש מאחיו מחוברים הם בשרשם בגזע האילן חיבור עצמיי כי ממנו המה כן כל נפשות עם בני ישראל עם היותם בגופים נפרדים דבקות הם בשרשם כי חלק השי"ת עמו וגם כל ימי חיינו בעה"ז לא יגרע מצדיק חוט קדושה משוך מנפשו עד שורשה הוא ה' אלהינו. כי על כן בהיות כל ישראל צדיקים אחר אשר כלו מתי מדבר נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם ולא יתפרדו מקונם רק בהעוות' כאשר הנביא דבר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם שכח טומאת העון נכנס בין המלך הקדוש ובין העם נפסק חיבורם עד שובם בתשובה כי אז ישוב הדבקות אל מקומו והוא מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך שובו עדי נאום ה' והוא מאמר ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וע"כ ארז"ל שהרשעים בחייהם קרוים מתים שהוא כי עונותם הפסיקו נפשותם מאלהים חיים ומתים יקראו באמת עד ישובו ויחיו על יד תשובה ומאשר כתבנו כי כל הנפשות אחת הנה. יקרה לצדיקים אשר לא יחזירו בתשובה את הרשעים כאיש שקצת מאיבריו מקוצצים שכל האיברים השלמים יצר להם בצרות השבורי' כי גוף א' המה אלו ואלו ועל כן לא ישקוטו השלמים עד עת מציא תרופה למחלתם כן הדבר בהיות קצת בלתי כשרים ברור שידאגו כל הכשרים כי כל איש ישראל נפשו חלק מחלקי כל השאר היא כאלו כל הנפשות הכלל הם חברי' מגוף אחד ועל כן כל ישראל ערבים זה לזה כי א' המה. ובגלל הדבר היכול למחות או להשיב את העוברים בתשובה ולא מחה נענש. כי את עצמו הוא משחית ע"כ צוה לנו יתב' במקומות רבים להשיב את החוטאים עדיו ויחשיבנו כמחזירים נשמות לפגרים מתים כמאמרו יתב' אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי בהשיבך הזולל בתשוב' כפי אשר נפח נשמת רוח חיים באפי אדם הראשון שהיה מוטל גולם תשוב כמת והחייתי כן אעלה עליך בהשיבך את הרשע כאלו נפחת בו נשמת חיים כי הרשע בחייו קרוי מת. וזה והיה רמז הרומז במקראי קדש אלו לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי הנה ידענו כי הוא יתברך כאח לנו מייחס עצמו כדבר שנאמר למען אחי ורעי כו' וכמז"ל על פסוק לא תלין נבלתו על העץ משל לב' אתים תאומים כו' ונבא אל הענין אומר מרע"ה את האיש הכשר בישראל הנה היוצאים מדרך טובה אל הפכה יש ב' סוגים יש אובד על מדת רגזונותו לא יוחן בעיניו רעהו או מחמת הנאתו או מחמת כונה להזיק כי יהיה רע לבריות כשור הזה שיגח לזה ויגוף לזה ויבעוט להזיק ויאכל להנאתו ככל אבות נזיקין התלויי' בו ויש אובד לתמותו כי ימשך בפתיות לבו אחר ראות עיניו לימשך אחר תאות חומרו כשה תמים אשר אין לו התעוררות כיתר בעל חי לשום דבר ובתמות הולך ונופל באחת הפחתים ונשבר אומת ועל שתי הבחינות אמר לא יקרך שתראה את שור אחיך הוא איש רע לבריות כשור והוא של אחיך הוא הקב"ה כי אחיך הוא או את שיו הוא איש אובד לתומו אחרי גוו ומשליך ענייני הנפש אחר גוו ונופל בפחתים רבים כשה הזה והם נדחים מלמעלה כי עונותיה' הבדילו בינם לקונם והם נדחים ע"כ לא יהיה באופן שתתעלם מלהשיבם עד אחיך ית' ולא תקוץ אם בפעם א' תשיבם וישובו לכסלה כ"א השב תשיבם פעם אחר פעם ושמא תאמר הן אמת כי ראובן ושמעון בלתי כשרים וטוב הדבר להשיבם מעון אך מה אעשה כי אם שאני טוב מהם יודע אני כי גם אני איני קרוב לה' כי לא יעדרו ממני דברי עונות ואיך אשיב את זולתי ואני צריך מי שיחזיר אותי ומה גם למאמר א' מגדולי התנאים שאמר תמהני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח על כן אמר ואם לא קרוב אחיך יתברך אליך כי גם עתה אינך צדיק לפניו יתברך ולא ידעתו כי אתה לא ידעת גודל רוממותו לעבדו לפי גדולתו אל תאסוף ידך ותמנע לגמרי אך עשה זאת איפה תקן את עצמך תחלה ואספתו את אחיך יתב' הנזכר אל תוך ביתיך שתשוב ותתנהג בחסידות שאפילו במקום שאין אנשים בקרב ביתך יהיה תמיד נגד עיניך כי שם הוא יתברך עמך תוך ביתך שתעשה תשובה מסותרת עד גדר שוהיה עמך הוא יתברך כי ידבק בך ותתמיד בזה עד דרוש אחיך אותו שהוא עד גדר שלא ידרוש הוא יתברך אותך כי כבר שבת אך לא ידרוש רק את האביד' הנזכר היא שורו או שיו שידרשנו ממך שתחזירנו ואז תטפל להשיבו וזהו והשבותו לו יתברך בתשובה אחר שתקנת את עצמך תתקן את הזולת ולא בלבד תחזיר בתשובה את עושה רשעה כי אם וכן תעשה לחמורו הוא איש תם וישר כי עם שאין לו ידיעה בתורה שהוא עם הארץ תשתדל שילמוד. ולא בלבד זה כ"א אפילו אם זה האיש הוא צדיק ויש לו חלוקה דרבנן הוא מלבוש הנפש. ואתה רואה בו דרכים שקרוב הדבר לאבד המלבוש ההוא. וזהו וכן תעשה לשמלתו של א' מהג' שלא הגיע להרשיע כי אם שאתה רואה שקרוב לאבדה. וזהו אשר תאבד ממנו שהוא שתאבד לעתיד עם היות שאם תאבד ממנו תמצאנה אתה כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. עכ"ז לא תוכל להתעלם מחבירך שלא יבא לידי חטא ותשאר שמלתו. וא"ת נא ישראל אם אטרח עד אפתח לפני החוטאים דרך תשובה ואחר היותם בדרך התשובה חוזרים לחטא מה לי עוד להטפל בם לז"א לא תראה את חמור אחיך הוא אשר לא למד ואין בור ירא חטא. וכן או שורו הוא בעל מדת רוגז כשור כי זה לחסרון תורתו. וזה לרגזנותו ישובו לכסלה ויהיו נופלים בדרך שהוא אחר היותם בדרך תשובה שהיחלו בה ונקראת התשובה דרך כד"א יורה חטאים בדרך ועל כן והתעלמת מהם. כי תאמר מה בצע לטרוח עם אלו ששבי' לסורם אל נא תעשה כן כי אם הקם ואל יקשה בעיניך שאתה עיף ויגע פעם אחר פעם כי הלא תקים עמו יתברך כי בהחילך להקימו מיד מסייעין אותו מן השמים ונמצאת תקים עמו יתברך ומה לך עוד תפארת וגדולה מזה: