כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְךָ֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֛ר לֹא־יִהְיֶ֥ה טָה֖וֹר מִקְּרֵה־לָ֑יְלָה וְיָצָא֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה לֹ֥א יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶֽה׃
דברי אמת
ויצא אל מחוץ למחנה פי' התשובה שקדמה לעולם נקרא חוץ למחנה. וי"ל עוד כי התשובה קדמה לעולם והתשובה הוא בשביל חטאים לתקן וחטא נקרא חוץ למחנה והתשובה הוא מחוץ למחנה פי' בשביל חוץ כנ"ל. ופי' לפנות ערב פי' לפנות ממנו הערב והחושך '. ירחץ במים פי' במקוה שהוא תחלת כל תשובה וכן לפעמים בדמעות ג"כ נקרא ירחץ במים. וי"ל לפנות ערב לשון מתיקת של עבירה [ולשון לפנות כמו לשון נופת] ירחץ במים. וכבא השמש כשיבא לו אור יבא אל תוך המחנה ואם לאו צריך להיות בתשובה תמיד. או לחשוב תמיד בעולמות עליונים נקרא חוץ למחנה כי צריך ליזהר שלא יבלבלו אותו העולם משא"כ אם כבר משיג אורו ית' הנקרא שמש ומגן:
דברי דוד
ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה. בפסחים (דף ס"ז) ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה ולא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה מכאן שבעל קרי משתלח מחוץ לשתי מחנות ופריך ואימא אידי ואידי למחנה שכינה ולעבור עליו בעשה ול"ת א"כ נימא קרא ויצא אל מחוץ למחנה ואל יבא ולשתוק המחנה ל"ל ש"מ ליתן לו מתנה אחרת שיהא אסור אף למחנה לויה וכתב הרא"ם וא"ת מנלן למדרש ויצא אל מחוץ למחנה על עשה ול"ת דילמא מחנה לויה בעשה ול"ת על מחנה שכינה דהכי איתא בגמרא דאי דרשינן לשתי מחנות ליכא למדרשינהו בעשה ול"ת ונראה דלק"מ דהא לא מסיים בקרא על איזה מחנה יהיה עשה ועל איזה יהיה ל"ת אלא ודאי דעשה ול"ת על שניהם הוא דבכל מחנה מהם עובר בעשה ול"ת: