וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶה׃
רש"י
והיה לפנות ערב. סָמוּךְ לְהֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ יִטְבֹּל, שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּלֹא הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ (עי' ספרי):
אבן עזרא
לפנות ערב. כטעם כי פנה היום גם חזוק הוא זה לדברי רז״ל והמכחישי' אמרו כי לפנות כמו לפני ולא אמרו כלום וי״א כי טעמו כאשר יחל הערב לפנות והנה אחר שאמר הכתוב לפנות ערב אמר וכבוא השמש הנה קודם הערב וכן לפנות בקר קודם זרוח השמש:
העמק דבר
והיה לפנות ערב וגו׳. זה פלא לפי הפשט למה לא יטבול בבוקר ויהי׳ טבול יום. ורשאי במחנה לויה וכבר נדרש ע״ז ג״כ שלהי מס׳ נזיר. אבל לפי פשט הענין מיירי בהולכי מלחמה והזהיר הכתוב שלא יעשה כמו שאדם עושה בביתו שהולך וטובל ובא למחנה היינו לעיר אלא לא יבא כל היום אל המחנה כי אם לפנות ערב יטבול ויבא כבוא השמש והוא כדי שיבוש מזה מאד בהיותו בקרב אנשי החיל משא״כ בהיותו בעירו ובביתו מי ידענו. זהו פשטו ש״ד. ומ״מ חז״ל פירשו לפי הקבלה דמיירי גם שלא בשעת מלחמה ביחוד והוא כוונה שניה: