דברים כג:יח מפרשים: רש"י, אלשיך, ברכת אשר וחזקוני

לא תהיה קדשה. מֻפְקֶרֶת מְקֻדֶּשֶׁת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְנוּת:

לא תהיה קדשה כו'. לדעת המתרגם הקשר מפירש שעם שיצא העבד לחירות עד שיכתוב לו רבו גט שחרור לא תשיאנו בת ישראל אך לאומרים שהוא אזהרה על הפנויה המופקרת לכל או למ"ד מיוחדת בלי קדושין יהיה משולל קשר עם הקודם וכל הכתובים הבאים אחריו יראו משוללי קשר אחד אל אחד. ויתכן יאמר הלא הודעתיך מה בין אשר הוא בא"י כי שם הקדושה לעומת בח"ל כי שם מקום טומאה. כדבר הזה הוא הפרש שבין הבא על אשה בקדושין וחופה. כי שם תשרה קדושה. לבא על קדשה דרך זנות בעלמא. כי שם תשרה טומאה ונדבק בך והביטה כי רעתה רבה. ואל יקל בעיניך באמור כי פנויה היא. כי הלא כ"כ שורה כח בפועל ההוא. עד שהאתנן הנותן על הדבר תועבה היא לפניו ית'. וזהו לא תביא אתנן זונה כו' כי תועבת כו'. והשוהו למחיר כלב. יהיה כי הנה בהיות ישראל עושי רצונו של מקום היה נראה על המזבח דמות אריה. וכשהוא בהפך היו רואים דמות כלב. שכח בלתי טהור היה מעורב בו ונראה שנהנה בו. על כן הבא תמורת כלב מאז ידבק בו הכח אשר שנא ה'. וכן הבא תמורת ביאה זונה כי ידבק בו כח טומאת הפועל הרע ההוא. עוד רמז בסמיכת הענין כי העבירה גוררת עבירה כי עבירת לא תהיה קדשה גוררת עבירה לא תביא אתנן זונה כי היא תקריבנו לנדרה. עוד ירמז כי תועבת ה' היא המצוה הבאה מצד עבירה כענין שונא גזל בעולה וזה לא תהיה קדשה כי מהיות הדבר רע כי הנדר ג"כ הנעשה להשם מאתננה תועבה הוא:

"לא תהיה קדשה מבנות ישראל" וגו'. אונקלוס מתרגם: לא תהי אתתא מבנת ישראל לגבר עבד וכו'. כלומר הכוונה שלא תינשא אשה לעבד משום שבעילותיו הן בעילות זנות, וכן לא ישא איש אמה. ולא ידעתי למה אינו מתרגם כפשוטו, וכפי שמבין רש"י? (פ' כי־תצא תשס"ג) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': פשט הכתוב מזהיר מפני זנות ומשכב זכר בתוך עם ישראל כדעת ספרי, אבל אונקלוס פירש לאו זה כאיסור לזנות עם גויים או גוייות (ויעויין ברמב"ן. לדבריו, גם אונקלוס סובר שהאיסור הוא לבני ישראל אלא שהוסיף גם זנות עם גויים), ורש"י הביא את שתי הדעות. יש שפירשו שיסוד התרגום הוא לשוני: השמות 'קְדֵשָׁה' ו'קָדֵשׁ' הם היפוך קדושה וקדוש [השווה "פן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה" (דברים כב, ט) "דִּלְמָא תִסְתָּאַב"]. מכיוון שהכתוב הטעים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ולא אמר סתם "לא יהיה בכם קְדֵשָׁה וקָדֵשׁ", למד המתרגם שהכוונה לחילול הקדושה של הסגולה הישראלית על־ידי אומות העולם ("מרפא לשון"). (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)