דברים כד:ג מפרשים: רש"י, ברטנורא, ברכת אשר וחזקוני

ושנאה האיש האחרון. הַכָּתוּב מְבַשְּׂרוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לִשְׂנֹאתָהּ, וְאִם לָאו קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר או כי ימות (ספרי):

ושנאה האיש האחרון הכתו' מבשרו שסופו לשנאותה קשה מנא לו וי"ל מדלא כתיב ואם ישנאנה דהוה משמע שהדבר תלוי ומסופק אלא כתב ושנאה דמשמע שבודאי ישנאנה בלא ספק:

רש"י ד"ה ושנאה האיש האחרון, הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה וכו'. לכאורה צריך לומר ששנאתו של הבעל השני מובטחת, כי "ערות דבר" (פסוק א) היא פגם אובייקטיבי, ולכן ו'שנאה' כמו הראשון. שאם לא תאמר כן, לא יובן, על סמך מה רש"י "מבטיח" שסופו לשנאותה. ורק אם נאמר כך, אפשר להבין את לשון הכתוב "וכתב לה" (פסוק א), כלומר מצוה שיכתוב לה גט כריתות. (פ' כי־תצא תשמ"ט)