לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ (ס)
ברכת אשר
"...אחרי אשר הֻטמאה" וגו'. לא ידעתי למה יקרא הכתוב מצב זה כך, והרי הכול נעשה בהיתר גמור. ואם ביטוי זה בא כדי לאפשר לרבות סוטה שנסתרה, כדברי רש"י על פי יבמות (יא ע"ב), עדיין קשה למה יקרא הכתוב בשם זה - "הטמאה" - זו שעשתה כדין. (פ' כי־תצא תש"ן)