בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ (ס)
בית אהרן
ביומו תתן שכרו. איתא במדרש. לדוד אליך י"י נפשי אשא. זש"ה ביומו תתן שכרו. כי אליו הוא נושא את נפשו. אמר הקב"ה לדוד מפני מה אתה נושא את נפשך א"ל כי שכיר אני שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כו': עכ"ל
בית אהרן
ונוכל לומר. כתיב אשר לא נשא לשוא נפשו. ויש שם קרי וכתיב. נפשו כתיב נפשי קרי. וזה ידוע שזו הבחינה הנקרא נפש דוד היא הבחינה הקרובה לעולם העשיה. כי כשברא הקב"ה את העולם ברא בתכלית השלימות עם בחינת משיח ג"כ. ורוח אלקים מרחפת כו'. ואמנם כשהתחיל לגלות אורו לזה העולם ולא היה העולם יכולים לסבול אורו הגדול. הלביש אורו בלבושין ולבושין דלבושין הרבה עד הבחינה הנקרא נפש דוד ועכשיו נתן הקב"ה מלאכה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה. ובכל יום ויום יש ברורים הרבה חדשים מה שלא היה מאתמול. כי אם היה היום אותו הבחינה שהיה אתמול לא היה צריך להיות אותו יום כלל בעולם. רק באמת יש בכל יום ברורים חדשים שצריך האדם לברר ולהשלים נפשו להשי"ת עד שיבא לבחינה שהיה בעת בריאת העולם. המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי בכל יום צריך האדם לראות למסור נפשו להשי"ת בכל נפשך בכל נפש ונפש. כי אית נפש ואית נפש. רק בשבת א"צ ברורים כי שבת הוא מעין עוה"ב. אבל בכל ימי השבוע יש ברורים הרבה לברר כל דבר ולהעלות הכל למעלה. וזהו רק ע"י מסירת נפש. ויש בזה כמה בחינות. ק"ש קטנה ואח"כ ק"ש ואח"כ קדושה ואח"כ נפ"א לומר לדוד אליך י"י נפשי אשא עד שיקשר א"ע וכל העולם ממטה למעלה עד שיהיה כתר מלוכה. נמצא הקב"ה השפיע טובו ממעלה למטה על ידי לבושין עד בחינת נפש דוד. והאדם צריך להשלים נפשו ממטה למעלה עד שיביא אורו הגדול אח"כ לזה העולם. ויכול להיות שלכך יש כאן קרי וכתיב. כי מקודם אמר נפשי שצריך להעלות נפשו התחתון למעלה ואח"כ נפשו זה קאי על חיות הבורא שמביא לזה העולם ע"י נפש דוד. ולזה הבטיח לו הקב"ה ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים וגו'. כידוע שדוד נקרא רגל רביעי. וכמ"כ בכוונות מתקיעת שופר. תקיעה שברים תרועה תקיעה. אברהם יצחק דוד יעקב. כי ע"י נשפע כ"ט ממעלה לעולם העשיה והוא מייחד את כל העולם ממטה למעלה. וזהו אליך י"י נפשי אשא. יכול להיות גם כאן קרי וכתיב כפי שדברנו דכתיב אליך י"י נפשי אשא ומביא המדרש ע"ז הפסוק כי אליו הוא נושא את נפשו הרי נפשי וגם נפשו לרמז על קרי וכתיב. ואמר כי שכיר אני. כי צריך כל אדם לידע איך שהקב"ה מחיה אותו בכל עת ובכל רגע בחיות חדש בכל נשימה ונשימה המחזיר נשמות ונותן לו כל טוב שבעולם אכילה ושתיה ובנים שיחיה. וצריך לראות שלא יאבד הגם רגע אחת רק לקשר הכל לרצונו הפשוט וזהו ב"יומו ת"תן ש"כרו. שמעתי מא"א מו"ר זצו"קלה"ה ר"ת שב"ת. רק פשוט הוא כפי שדברנו. ויכול להיות שזה קאי על הקב"ה ג"כ שהקב"ה נותן שכר בכל יום ויום. המחדש בטובו ע"י נפש דוד. ויכול להיות שזה הולך על האדם שצריך ליתן נפשו להקב"ה ולייחד נפש דוד ג"כ בכל יום למעלה. וזהו ואליו הוא נושא את נפשו היינו בחינת נפש דוד. וגם נפשי. כמו שדברנו שהאדם מחוייב להשלים את נפשו להקב"ה במס"נ ולהביא נפש של מעלה לזה העולם בכדי שיתייחדו העוה"ז והעוה"ב ויתייחדו כל הבחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה ויהיה שלימות הגמור. יהי רצון שנזכה לזה אכי"ר:
רש"י
ואליו הוא נשא את נפשו. אֶל הַשָּׂכָר הַזֶּה הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, עָלָה בַכֶּבֶשׁ וְנִתְלָה בְאִילָן (ספרי; ב"מ קי"ב):