דברים כד:יד מפרשים: רש"י, ברטנורא, ברכת אשר וחזקוני

לא תעשק שכיר. וַהֲלֹא כְבָר כָּתוּב? אֶלָּא לַעֲבֹר עַל הָאֶבְיוֹן בִּשְׁנֵי לָאוין, "לֹא תַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר" שֶׁהוּא עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְעַל הֶעָשִׁיר כְּבָר הֻזְהַר (ויקרא י"ט) "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ" (ב"מ ס"א):

בשעריך זה גר תושב אוכל נבלות בארצך לרבות שכר בהמה וכלים פי' דיליף ג"ש דבשעריך בשעריך הכתוב להלן לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וזהו שכתב רש"י בכאן אוכל נבלות לאשמועינן שמעניין אוכל נבלות אנו למדין שבגר תושב הכתוב מדבר וכדכתיבנא וקשה למה סרס המקרא שפי' בשעריך קודם שיפרש בארצך הקודם לו בפסוק. וי"ל שעשה כן כדי לסמוך בשעריך לגרך הכתוב לעיל ולפרש שבשני גרים הכתו' מדבר בגרך דהיינו גר הדומה לך וזהו גר צדק ובשעריך וזהו גר תושב שנ' בו בשעריך ואין לפרש בארצך כמשמעו שהרי חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

רש"י ד"ה מגרך. ד"ה בשעריך. ד"ה אשר בארצך. מקומו של ד"ה האחרון הוא לפני קודמו. ומן הסתם בא סדר זה כדי להצמיד שני ד"ה שדנים בגר. וצריך להשוות עם חומשים אחרים מלבד חומש "העמק דבר" שברשותי כעת. (פ' כי־תצא תשנ"ח) הערת ר' חזקי פוקס שי': וכן במקראות גדולות "הכתר".