דברים כד:יז מפרשים: רש"י, אלשיך, ברכת אשר וחזקוני

לא תטה משפט גר יתום. וְעַל הֶעָשִׁיר כְּבָר הֻזְהַר (דברים ט"ז) "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", וְשָׁנָה בֶעָנִי לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוין, לְפִי שֶׁנָּקֵל לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט עָנִי יוֹתֵר מִשֶּׁל עָשִׁיר, לְכָךְ הִזְהִיר וְשָׁנָה עָלָיו (ספרי):

לא תטה משפט גר יתום כו'. זולת הסמיכות ראוי לשית לב (א) למה בגר ויתום הזהיר על המשפט ולא באלמנה כי אם על חבול בגדה. (ב) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' על כן אנכי מצוך כו' האם אלו לא היה עבד במצרים היה ראוי להטות משפט גר יתום ולחבול בגד אלמנה (ג) כי טוב היה לומר וזכרת כי גר היית כו' שהיה מעין גר הנזכר באומרו לא תטה משפט גר אך באומרו כי עבד היית אינו מסוג שום אחד מהנזכרים. (ד) אומרו ויפדך כו' כי מאליו נודע הפדיון כי כן למטה נאמר וזכרת כי עבד היית ואינו אומר ויפדך:

אך יאמר באשר צויתיך לא יומתו אבות על בנים כו' ימשך שלא תטה משפט גר יתום כו' והוא שאם היה לוקה אב בעון הבן ובן בעון האב היה לך מקום להטות משפט גר כי תאמר הלא גר זה בן עובדי ע"ג אטה משפטו שילקה בעון אבותיו וכן אעשה ליתום כי לולא היה אביו חייב לא מת ונשאר יתום אך לאלמנה לא היית יכול שתלקה בעון בעלה כי לא אביה ולא בנה הי' אך היית אומר אלו זכתה זאת לא היה מסתלק המחסה שלה הוא בעלה שהיתה מתכס' ומסתופפת בצלו שהיה לה כמו לבוש ע"כ אחבול בגדה למרק עונה אך עתה שהודעתיך שאיש בחטאו יומתו לא תטה משפט כו' ולא תחבול כו' ושמא תאמר כי למה הוצרכתי לומר לך דין זה כי הלא היית טועה להטות משפט גר כו' כי הלא גם אם היה עולה בדעתי שראוי להצר לו לא הייתי עושה מפני שמה שהייתי מחייב לאלו הייתי מזכה לבעל דינם שלא כדין לז"א מה שהוצרכתי לכך הוא כי הלא וזכרת כי עבד היית במצרים והיה בדין כי לא היית ראוי ליגאל ועל כל זה ויפדך ה' שזיכך שלא כדין והיית אומר כי לפקוד עון המצריים לא חשתי על היותך זוכה שלא כדין כן היית יכול ללמוד לעשות כן גם אתה על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה לבל תטעה כי גם שם אל דעת ה' ידע זכות לישראל וזיכה אותם בדין: