כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃
דברי דוד
כי מצא בה ערות דבר, מצוה עליו לגרשה. בסוף גיטין בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה שנאמר כי מצא בה ערות דבר, ר' עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו ומפרשינן בגמרא טעמא דב"ש דהאי כי הוא בלשון דהא מצא בה ערות דבר. ור"ע ס"ל כי בלשון אם הילכך תרי מילי נינהו אם לא תמצא חן או מצא בה ערות דבר. ונראה דרש"י פירש כאן כב"ש דכן הוא פשוטו של מקרא וצריך לפרש אליבייהו מאמר הכתוב אם לא תמצא חן בעיניו אחר זמן דהא מצא בה דבר ערוה אע"פ שיש עכשיו חן מצוה לגרשה כדי שלא תהיה עוד אצלו ותמצא חן בעיניו שיחזיקנה לאשה כנ"ל דעת רש"י:
רש"י
כי מצא בה ערות דבר. מִצְוָה עָלָיו לְגָרְשָׁהּ, שֶׁלֹּא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו (גיט' צ'):
ברכת אשר
ראב"ע ד"ה כי יקח איש אשה, גם היא חשובה כשרה. ויש גורסין: כשָׂדֶה, כלומר תוליד בנים כשדה המוציאה פירות, והכוונה לפרש סמיכות הפרשיות. הערה 83 בחומש "תורת חיים". כלומר יש כאן חילופי דלי"ת ורי"ש. ובאמת קשה להבין את הגירסה הראשונה. (פ' כי־תצא תשנ"ז)