וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
זרע קודש
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר כו' ושמת בטנא והלכת כו' הנה לראות עיניני שהאילן יש לו "שורש "וענפים "ועלין "ופירות והר"ת מהם שפע שהכל נשפע מאתו ית' בד"ז כמ"ש במ"א והתכלית מכל האילן הוא הפרי שזהו החלק מהמבחר והנה המבחר מכל דבר נקרא ראשית והנה אנו רואין פלא גדול שהנשמה הוא רוחניות עליון ונקשרת בגוף הגשמיי עפר מן האדמה שהוא היפך הנשמה וטבעו לתאות עוה"ז היפך הנשמה שמשתוקקת למעלה והפלא עוד יותר שמתקשרים יחד ע"י אכילה שהיא דבר גשמיי ואיך תתקשר הנשמה להגוף ע"י דבר גשמיי רק שבאמת יש גם בכל האוכלים גשמיים רוחניות שמלובש בתוך הגשמיות של המאכל ובזה פי' מזון וצדה השביע לנפשינו שיש רוחניות מלובש וניצד בגשמיות המאכל וכשאדם אוכל אז נכנס בתוכו גשמיות המאכל ורוחניותו והגוף נהנה מגשמיות המאכל והנשמה מרוחניות המאכל ועל ידי זה מתקשרים וזה שאמר מזון וצידה השביע לנפשינו מזון הגשמיי וצידה הרוחני הניצד ומלובש בתוכו ולכן השביע לנפשינו שגם הנשמה שבע מהמאכל ע"י שיש רוחניות בתוכו והנה אמרו ז"ל שאין לתינוק דעת עד שיטעום טעם דגן וכן אמרו עוד אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ולהבין דבריהם כי אותיות התוה"ק בחי' דעת של כל הנבראים ויצורים ונעשי' ולכן משה שקיבל התורה הי' דעת של כל ישראל כמ"ש בספרים והנה ית' ברא הכל באותיות התורה כנ"ל שיש בתוך המאכלים ג"כ דבר רוחני מאותיות התורה שנברא בו ולכן פרי האדמה גי' משה לרמוז שהדעת שהי' משה כולל דעת זה הוא בפרי האדמה הנאכלים ולכן הנשמה נזון מהם ולכן אין בתינוק דעת עד שיטעום טעם דגן שהוא פרי האדמה וכשיש בו דעת יודע לקרות או"א רמזו בזה כי יש בעולמות עליונים מדת חו"ב נקראים או"א ויש בחי' דעת וע"י דעת יכולין לבוא לבחי' חו"ב והנה אמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא ולהבין א"כ למה לא נכתב בו ויאמר רק מחמת שהוא הבחי' העליונה מכל הבחי' שהוא בחי' הממוצע בין הבריאה לקודם הבריאה ועדיין הוא בבחי' אין שאין עדיין התגלות הבריאה ולכן אין שייך לכתוב בו ויאמר אף שמאמר הוא שבו התחיל התגלות הבריאה מ"מ א"א לכתוב ויאמר שמורה על התגלו' והנה הבריא' הי' ע"י י"ג מדה"ר כמ"ש כשאמר יתב' לברוא העולם וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון וא"כ השם הראשון שהוא אל ית' שהוא ראשית הממוצע הנ"ל ומצות בכורים שהוא מהראשית מרמז בחי' העליונה הנ"ל ולכן בראשית ר"ת "ראה "אדם "תאינה "שביכרה "בכורים "יביאנה וביכורים עה"כ גי' ?ט"פ אל שממשיך משם אל שהיא בחי' הראשונה מי"ג מדה"ר ומבחי' העליונה מי' מדות שממשיך לכל הט' מדות וז"ש ולקחת מראשית להמשיך מראשית הנ"ל וכ"ז יכול להמשיך ע"י שיסתכל שהכל ממנו ית' וית' מחי' כולם בנ"ק שבתוך כל הדברים ובאכילתו יעל' הנ"ק שבמאכלים שהוא המבחר והראשית שבהם וז"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה כנ"ל הדעת שבהם שגי' משה ובפרט בא"י דאוירא דא"י מחכים שהיא ארץ הקדושה ויש שם קדושה הרבה בארץ וכשיאכל מפרותי' יעלה הנ"ק כנ"ל וז"ש מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך ושמת בטנא ר"ת "טעמים "נקודות "אותיות שתעלה הנ"ק לשורשם בחי' טעמים נקודות אותיות שבה נברא הכל כנ"ל וגם רומז לשעבד האדם תיכף בימי בחרותו את כוחות הגשמיות מהאדמה שנברא ממנה שממנה בא לו תאוות גשמיות וז"ש ולקחת מראשית כו' אשר תביא מארצך כו' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך לשעבד הכל לו ית':
רש"י
מראשית. וְלֹא כָל רֵאשִׁית, שֶׁאֵין כָּל הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּבִכּוּרִים אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִין בִּלְבַד, נֶאֱמַר כָּאן "אֶרֶץ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים ח') "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ'", מַה לְּהַלָּן מִשִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן שִׁבְעַת מִינִין (ספרי; מנחות פ"ד):