וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃
חזקוני
לא תניף עליהם ברזל אבנים שלמות תבנה מכאן למדו רבותינו במסכת מדות שהברזל פוסל בנגיעה ופגימה לכל דבר אפילו בלא ברזל, אזהרה שמענו עונש מנין תלמוד לומר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה.
מלבי"ם
ובנית שם מזבח אבנים המה אבנים אחרות. לא תניף עליהם ברזל כי האבנים שטח בשיד היו מסותתים ע"י כלי ברזל בכדי שיהיה טיח הסיד בשוה בכל שטח האבנים שאז יהיה עומק הכתב שוה בכל מקום, אבל אבני המזבח לא יניף עליהם ברזל כמ"ש (שמות כ׳:כ״ב) כי חרבך הנפת עליה ותחללה:
העמק דבר
ובנית שם מזבח וגו׳. כמו שהי׳ בהר סיני הקרבת עולות ושלמים ושמחה. בשביל שנתקבלו לעם ה׳ ולעבודתו. כן היה בהר עיבל שנבחרו אז לברית עם. וכמו שאמר ישעיה הנביא ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. והפי׳ לתקן הברית שהוא האמונה לכל עם. שיהיו משליכים אמונת אלילים ולהאמין בה׳ אחד. וכבר נכרת ברית עם אברהם אבינו על דבר זה כמש״כ בס׳ בראשית י״ז ד׳. והיום נכרת זה הברית עם כלל ישראל. והיה התחלה לזה בהר עיבל במה שכתבו אה״ת בשבעים לשון. ולא הגיעו לתכלית זה הענין הנעלה רק ע״י גלות ופזור. וכמש״כ בפ׳ שלח בפסוק ואולם חי אני. ובשביל שכאן זכו לדבר הזה שיגלה כבוד ה׳ ע״י לכל הארץ. ע״כ נצטוו לבנות מזבח ולעשות שמחה: