דברים כז:כד מפרשים: רש"י, חזקוני, שפתי חכמים ומלבי"ם

מכה רעהו בסתר. עַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא אוֹמֵר; רָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן — י"א אֲרוּרִים יֵשׁ כָּאן כְּנֶגֶד י"א שְׁבָטִים, וּכְנֶגֶד שִׁמְעוֹן לֹא כָתַב אָרוּר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְבָרְכוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ כְּשֶׁבֵּרֵךְ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, לְכָךְ לֹא רָצָה לְקַלְּלוֹ:

כאן פרש״‎י אחד עשר ארורים יש כאן כנגד י״‎א שבטים וכנגד שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו הטעם לפי שבמעשה שטים היו עם נשיא שלהם כנסיה שהיא שלא לשם שמים, ולשיטה זו ארור אשר לא יקים אינו מן המנין לפי שהיא שוה לכולם. וי״‎מ י״‎ב ארורים כנגד י״‎ב שבטים.

על לשון הרע כו'. דאל"כ בסתר ל"ל, וכי אם יכהו בגלוי הכאה ממש מותר, בתמיה, והלא כתיב לא יוסיף פן יוסיף בפ' כי תצא (לעיל כה ג):