אִשָּׁ֣ה תְאָרֵ֗שׂ וְאִ֤ישׁ אַחֵר֙ ישגלנה [יִשְׁכָּבֶ֔נָּה] בַּ֥יִת תִּבְנֶ֖ה וְלֹא־תֵשֵׁ֣ב בּ֑וֹ כֶּ֥רֶם תִּטַּ֖ע וְלֹ֥א תְחַלְּלֶּֽנּוּ׃
תיבת גמא
ואיש אחר ישגלנה עיין בצידה לדרך ישגלנה משמע פילגש יע"ש וברא"ם ז"ל מזה. כנהו לשבח היינו הלמ"מ שיהא קורין ישכבנה יע"ש. אשה תאר"ש כו' אפשר יותר קללה ואפשר כי א"ה שבע מצות דידהו לא יעברו על אשת איש רק דנין כדיניהם בעולת בעל יש להם נערה המאורשה אין להם ואשה תארש קידושין כסף ושטר למ"ד ביאה נשואין עושה ואיש אחר יקחנה לאשה כי לדידהו פנויה הוה לפי דיניהם ומנ"מ אתה לא שמרת את דברי התורה אחרים נמי יעברו על התורה ויפסקו כדיניהם.
דברי דוד
ישגלנה לשון שגל ופלגש. בגמרא ס"פ הקורא את המגילה עומד (כ"ה:) איתא ת"ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים. פירש"י ישגלנה לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו מתרגם כלבתא, בעפולים לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים. הרי מבואר דלשון שגל הוא גנאי וישכבנה הוא לשבח כמו בעפולים כפירש"י והוא מטעם שמתרגם כלבתא וושכבנה הוא לישנא מעליא, ואע"ג שאמר רש"י על שגל שהוא לשון משכב צ"ל דהיינו משכב של גנאי, משא"כ בישכבנה שהוא לשון משכב שאינו של גנאי, וא"כ ה"נ ברש"י שאמר לשון שגל פלגש היינו לגנאי מ"ש אח"כ והכתוב כינהו לשבח ישכבנה פירושו הכתוב היינו התורה צותה לקרותו בלשון ישכבנה. כן הוא, מוכרח בפירוש דברי רש"י ואף שמדברי, הרא"ם לא משמע כך מ"מ האמת הוא כן:
רש"י
ישגלנה. לְשׁוֹן שֵׁגַל, פִּלֶגֶשׁ, וְהַכָּתוּב כִּנָּהוּ לְשֶׁבַח ישכבנה, וְתִקּוּן סוֹפְרִים הוּא זֶה: