וְאָכַלְתָּ֣ פְרִֽי־בִטְנְךָ֗ בְּשַׂ֤ר בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁר־יָצִ֥יק לְךָ֖ אֹיְבֶֽךָ׃
זרע קודש
ואכלת בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' כו' האיש הרך בך והענוג מאוד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותר מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל כו' הפי' שתאכל כדי שיהי' לך כח להוליד בני' ולגדלם וזהו באיש פשוט והרך בך והענוג מאוד זה אינו מתענג כ"כ מאכילה רק ממה שיש לו רעים ואהובים ואשה ובנים ומשפיע להם כל צרכיהם מזה יש לו תענוג יותר מאכילתו וז"ש הרך בך והענוג מאוד תרע עינו תרע לשון ריעות באחיו ואשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר שמתענג בזה שיש לו בנים טובים להותיר אחריו וגם מתענג ממה שמשפיע להם וז"ש מתת לאחד מהם בכ"ז מתענג יותר מבשר בניו כו' כנ"ל בענין אכילתו כדי שיהי' בשר לבני' שיוליד כנ"ל באיש פשוט רק ביתר מדרגה כנ"ל:
רש"י
ואכלת … בשר בניך … במצור. מֵחֲמַת שֶׁיִּהְיוּ צָרִים עַל הָעִיר וְיִהְיֶה שָׁם מָצוֹק, עֲקַת רְעָבוֹן:
אבי עזר
יציק לך כל אחד מאויביך. או הוא כן בעבור היותו בסוף עכ"ל. כיון שתיבת יציק הוא לשון יחיד ואויבך רבים או תוכל לומר שאויבך לשון יחיד ונשתנה החיר"ק לסגו"ל בעבור סוף פסוק. ולדעת המדקדקים דאמרו דאין משיבין מן תיבה אשר נאמר כן על פי המסורה דיש טעם נסתר בדבר וכיון שתיבת אויבך נמסר עליו שהוא חסר יו"ד על כן לא קשה מידי: