וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְהוָ֥ה ׀ מִצְרַיִם֮ בָּאֳנִיּוֹת֒ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּֽי לְךָ֔ לֹא־תֹסִ֥יף ע֖וֹד לִרְאֹתָ֑הּ וְהִתְמַכַּרְתֶּ֨ם שָׁ֧ם לְאֹיְבֶ֛יךָ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת וְאֵ֥ין קֹנֶֽה׃ (ס)
חתם סופר
ואמרתי כיון שמקריבין ראשית מן הכל ראוי להקדיש ראשית מבחר הבריאה והוא ראשית זמן השנה "הם ימי התשובה בראשית השנה וצא וחשוב כי השנה היא שנ"ד ימים צא מהם ימים מקודשים חמשים שבתות השנה וז' ימים טובים נשארו רצ"ז ימים של חול וא' מארבעים הם ז' ימי תשובה דהיינו יום א' ר"ה וא' יה"כ וא' שבת (שהמה כבר נחשבו בכלל השבתות וימים טובים) נשארו ז' ימים שהם ראשית דראשית השנה (וצ"ל דאותן י"ז הנשארים אינו מגיע לפי חשבון א' מארבעים יום שלם עליהם) ויש להאריך בזה:
פענח רזא
והשיבך ה' מצרים באניות, פי' ויהיו שובים גם הטף דאלו להולכי רגל לא הי' ליקח בשבי רק האנשים והנשים היכולים לילך, לאפוקי באניות בא לכלול גם הטף:
פענח רזא
ואין קונה, כי יאמרו המצריים גם חנם לא נקח מהם, שאבותינו השתעבדו בם ולקו כ"כ, ומתוך כך השבאים חובטים מכים ומענים אותם ביסורים קשים ומרעיבים אותם: