וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כָּל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (פ)
בן איש חי
או יובן בס"ד אומרו לתת שכר למביאיהם אע"פ שאין תועלת לטף מביאה זו והיינו כי מסתמא בהקהל שיש קבוץ עם רב יהיו נדחקין זב"ז ואז ודאי כאשר יביאו האנשים את בניהם הקטנים אין להם מקום פנוי להושיבם מחמת רבוי העם ובע"כ יושיבו אותם בחיקם על ארכבותם ונמצא האבות נדחקים יותר בזה וממילא יגיע לאבותם שכר יותר על ביאתם ללמוד תורה בדוחק כמ"ש רז"ל אגרא דכלה דוחקא ולפום צערא אגרא לז"א ליתן שכר נוסף למביאיהם:
כלי יקר
וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וְגוֹ׳. אִם זֶה מְדַבֵּר בְּטַף שֶׁהִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, שַׁפִּיר קָאָמַר ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה׳״, כִּי עֲדַיִן אֵינָן יוֹדְעִין דָּבָר מֵעִנְיַן יִרְאַת ה׳. אֲבָל בַּגְּדוֹלִים אָמַר: ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה׳״, שֶׁאֵינָן צְרִיכִין כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ וְלִלְמוֹד הַמִּצְווֹת, אֲבָל הַיִּרְאָה מֵעַצְמָם יִרְאוּ אֶת ה׳, כִּי כְּבָר הֻרְגְּלוּ בְּיִרְאַת ה׳ כָּל הַיּוֹם. אֲבָל אִם פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר פָּרָשַׁת עֵקֶב (י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁכָּתוּב בַּתְרֵיהּ: ״כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ מוּסַר אֱלֹהֵיכֶם״ וְגוֹ׳ עַד ״כִּי עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה׳ הַגָּדוֹל״, כִּי רָצָה לְתָרֵץ בָּזֶה מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״, אָטוּ יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא? עַל זֶה אָמַר, כִּי אִלּוּ הָיִיתִי מְדַבֵּר עִם בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ מוּסַר ה׳ וְלֹא נִשְׁרְשׁוּ בְּיִרְאַת ה׳, וַדַּאי הָיִיתִי שׁוֹאֵל מֵהֶם דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד; אָמְנָם אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כִּי עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ יז): ״וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְאֶצְלְכֶם וַדַּאי דָּבָר קָטָן אֲנִי שׁוֹאֵל, כִּי עִם הֱיוֹת שֶׁהַיִּרְאָה דָּבָר גְּדוֹל הָעֵרֶךְ הִיא מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם אֶצְלְכֶם בְּנָקֵל לְקַיְּמָהּ, כִּי כְּבָר נִשְׁרַשְׁתֶּם בַּיִּרְאָה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל״, בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״ חָתַם כָּל דְּבָרָיו לֵאמֹר שֶׁעַתָּה בְּדוֹר זֶה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא, וּמָה ה׳ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ עַתָּה כִּי אִם לְיִרְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן עַל אוֹתוֹ דּוֹר: ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה׳״, כִּי עַל הַיִּרְאָה אֵינָן צְרִיכִין זֵרוּז כָּל כָּךְ וּמֵעַצְמָם יִרְאוּ אֶת ה׳. ״וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ״, דּוֹמֶה מַמָּשׁ לְמַאֲמָר ״כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ״ וְגוֹ׳, וְרָצָה בָּזֶה כִּי בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מוּסַר ה׳ וְלֹא רָאוּ אֶת גָּדְלוֹ, הֵמָּה צְרִיכִין זֵרוּז וְלִמּוּד עַל הַיִּרְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה׳״, כִּי אֶצְלָם הַיִּרְאָה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד.