דברים לג:ז מפרשים: מדרש לקח טוב, דברי דוד, רש"י ואדרת אליהו

וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ (ס)

מדרש לקח טוב

[מז] ב) ב) אחיו לקח חמשה אנשים. מן החלשים שבשבטים. אמר שמא מרוב גבורתם יעשו דבר וישימם על החיילות לצאת לצבא. לכך לקח חמשה מן שאינן גבורים כל כך ומי הם אותן שלא נכפלו שמותם בפרשת וזאת הברכה. ושמות הגבורים כפל. כמו וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה (דברים לג ז). ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך (שם שם יח). ולגד אמר ברוך מרחיב גד (שם שם כ). ולדן אמר דן גור אריה (שם שם כב). ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון (שם שם כג). ולאשר אמר ברוך מבנים אשר (שם שם כד). וכן יוסף מוכפל שמו. וליוסף אמר וגו' תבואתה לראש יוסף (שם שם טז). למדנו שהיו. ראובן. שמעון. לוי. יששכר. ובנימין.
שאל רבBookmarkShareCopy

דברי דוד

וזאת ליהודה כו' מפני הנידוי שקבל עליו בפ"ב דמכות (י"א) א"ר יהודה אמר רב נדוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לאבי כל הימים לשון נדוי הוא וקשה למה לא התירו ליהודה ולא יהיו עצמותיו מגולגלים. ונראה דהיה שם טעות בענין זה דכתבו התוס' שם יש מדקדקין מכאן דנדויים שלנו אפי' שיש להם זמן אין לנדות מספק שהרי הכי התנה בדבר שלא היה בידו לקיים דשמא היה מעכבו יוסף או יקראנו אסון בדרך ולכך חל מעיקרא גם הנדוי על התנאי אבל שאר התנאים דבידו לקיים כגון שמנדין האדם שלא יעשה הדבר ודאי לא חל הנידוי כיון דבידו לקיים כגון שמשעת הנדוי אנו יודעים בודאי שבדעתו לקיים הדבר ודאי לא חל הנדוי כלל מעיקרא עכ"ל. ועפ"ז י"ל כאן דיהודה חשב בתחלה, דלאסון לא חייב כלל דאונס מן השמים הוא ואין שייך להיות ערב בזה רק על שמא יעכבו יוסף היו סבור שבידו להנצל מזה להחזירו לאביו כי הוא ישב תחתיו כדכתיב ישב עבדך תחת הנער כו', ממילא לא חל הנדוי מעיקרא, כך היה יהודה חושב אבל באמת קרוי זה אין בידו כמו שהיה באמת שלא רצה יוסף, ליקח יהודה תחת בנימין מחמת סיבת עלילת ענין הגניבה וע"כ חל הנדוי מעיקרא אלא שלפי דעת יהודה לא עלתה דעתו ע"ז:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

וזאת ליהודה. סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְגוֹ' לָהֶם לְבַדָּם וְגוֹ' וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב ט"ו); וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ד), אָמַר מֹשֶׁה מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּ' (סוטה ז'):
שאל רבBookmarkShareCopy