דברים לג:יח מפרשים: חתם סופר, מדרש לקח טוב, פני דוד ורש"י

שמח זבולן בצאתך וישכר באוהלך עמים הר יקראו וגו' י"ל דהנה מצינו בשמואל ושאול כשהיו יוצאין למלחמה קודם היציאה היו מקריבין קרבן להגן עליהם אבל אין זה בטחון כ"כ דמצוה רק בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלי אבל זבולן בשעת מלחמה הי' לו מצוה זכות התורה של יששכר והי' לו לבטחון רב וזה שאמר שמח זבולן בצאתך למלחמה כי יששכר באוהלך אבל עמים היינו שאר השבטים הר יקראו לזבוח שם ואינו בעידנא אבל בזבולן אותו עת עצמו יש להם חלק התורה והתפלה שיהי' מתפללין עליהם:

זבולן לחוף ימים ישכון. שיהא תגר ויורד בספינות ומביא סחורה. לפי שהיה מביא ונותן לתוך פיו של יששכר שהיה עוסק בתורה. לפיכך הקדימו יעקב אבינו קודם ליששכר. שאלמלא זבולון אין יששכר עוסק בתורה. וכן משה רבינו אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג יח). שמעין ברכתו של יעקב אבינו היה ברכתו של משה רבינו. לפיכך אמר שלמה בחכמתו כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב). ואומר ועץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג יח).

ולזבולן אמר. אֵלּוּ חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים שֶׁבֵּרֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה — זְבוּלֻן גָּד דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר — כָּפַל שְׁמוֹתֵיהֶם לְחַזְּקָם וּלְהַגְבִּירָם, לְפִי שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים שֶׁבְּכָל הַשְּׁבָטִים, הֵם הֵם שֶׁהוֹלִיךְ יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ"ז) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לְפִי שֶׁנִּרְאִים חַלָּשִׁים וְלֹא יָשִׂים אוֹתָם לוֹ שָׂרֵי מִלְחַמְתּוֹ: