דברים לד:א מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, אלשיך ובכור שור

מערבת מואב אל הר נבו. כַּמָּה מַעֲלוֹת הָיוּ וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת (סוטה י"ג):

ויעל משה וגו' כמבואר (סוטה סוף פ״א) ששתים עשרה מעלות היה לו ופסען משה בפסיעה א' ר״ל מעלות שתים עשרה שבטים שזכה משה משם. מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה כמבואר למעלה שג' עליות היו לו שם בג״ר וכמ״ש ירום ונשא וגבה מאוד:

ויעל משה כו'. ראוי לשים לב כי אחר שמקום קבורתו אינו על ההר כי אם בגי למה עלה ההרה ואם עלה למען משם יראה את הארץ כמאמר הכתוב עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך כו' הלא גם זה קשה מאד כי לא היתה לו השגת ראיה זו בדרך טבעי רק בהשגחה גמורה ואם כן מה יתן ומה יוסיף לו העלותו אל מקום גבוה כי גם בגי היה אפשר לו לראות את הארץ כי אין מעצור לה' להראות לו בשפלה כמו בהר. (ב) למה נותן כ"כ סימנים הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו. (ג) אומרו ויראהו ה' את כל הארץ מה באו לרבות את וכל האמורים פה. (ד) כי אחר אומרו את כל הארץ למה חוזר ומפרש פרטי מקומות וגם למה השמיט שאר מקומות. (ה) אומרו ויאמר ה' אליו זאת הארץ למה הזכיר שבועת האבות (ו) אומרו לאמר ולא יצדק כי אינו לאמר לזולת. (ז) אומרו בעיניך שהיא מלה יתירה. (ח) אומרו וימת שם משה כי אחר שמסיים מקום פרטי שהוא הר נבו שבארץ מואב ועל המקום הפרטי אומר וימת שם משה למה אמר בארץ מואב שהוא כללות המחוז ונהפוך הוא הראוי שאחר ידיעת המחוז יסיים ויפרט פרטות החלק מארץ מואב. (ט) אומרו פה תואר עבד ה' אחר שקראו איש האלהים בראש הפרשה ומה גם כי אינו כמוהו בן לה' יחשב ולא לעבד כי אם לא הוא מי הראוי ליקרא בן ויבא בכלל מקרא שכתוב בנים אתם לה' כו'. (י) אומרו ויקבור אותו כו' כי לא ימנע אם היה גשמי איך קברו הוא יתברך ואם רוחני איך נקבר בארץ ומה גם בעכורות ארץ העמים ומול בית פעור. (יא) אומרו ולא ידע איש את קבורתו למה זה הסתיר ה' קבורתו מבני אדם. (יב) למה לא נאמר פה ויגוע ויאסף אל עמיו. (יג) אומרו ומשה בן מאה ועשרים שנה כו' כי טרם יאמר וימת שם היה ראוי יזכיר סכום שנותיו לומר ויחי משה מאה ועשרים שנה וימת כו' ולא שאחר סיפור קבורתו חוזר ואומר משה בן מאה ועשרים שנה במותו וגם מלת משה ומלת במותו מיותר. (יד) איך מתקשר בראש כתוב אומרו לא כהתה עינו כו' ועוד שא"כ לא למת יחשב: