וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּתְבָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵרְעֹנִֽים׃
אלשיך
אכן בנתינת הזרועים לא עשה כדבריהם אך היה הוא לוקח מיד פקידי המלך את פת בגם והעולה על רוח הנותנים שיאכלוהו דניאל וחביריו והמלצר היה לוקחו לעצמו והיה נותן להם מביתו זרעונים והיה מרויח שני דברים אחד שהיה לוקח לעצמו פת בג המלך ויין משתיו בחליפי זרעונים כאומרו היה נושא וכו' השנית שיהיה הדבר תמיד בסוד בל יודע כאשר אפשר לו ידעו הדבר פקידי המלך הנותנים פת בגו ויין משתיו וזהו ויהי המלצר: