וַיֹּ֜אמֶר שַׂ֤ר הַסָּרִיסִים֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל יָרֵ֤א אֲנִי֙ אֶת־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֣ר מִנָּ֔ה אֶת־מַאֲכַלְכֶ֖ם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֡ר לָמָּה֩ יִרְאֶ֨ה אֶת־פְּנֵיכֶ֜ם זֹֽעֲפִ֗ים מִן־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר כְּגִֽילְכֶ֔ם וְחִיַּבְתֶּ֥ם אֶת־רֹאשִׁ֖י לַמֶּֽלֶךְ׃
אלשיך
אכן להיותו איש נבון וחכם ראה והנה גם כי כעת לא שאל דניאל כי אם על עצמו לבד לא יתרצה בזה לבד כי אין זה רק הכנה לשאול גם על השאר על כן מה עשה אחרי הודאתו אל דניאל על עצמו טרם ישוב דניאל לבקש על השאר ענה ואמר ירא אני וכו' והיא תשובה נצחת לסתום פי דניאל מלבקש על כללותם והוא כי הנה ארבעתם יחד היו אוכלים תחת יד מלצר אחד אשר מנה שר הסריסים תחת ידו ואם אחד מהם לבדו על בלתי אוכלו מפת בג המלך עוז פניו ישונה ויהיו זועפים משלשת רעיו האוכלים תחת יד המלצר ההוא לא יבצר מהמלך מזמת ידיעה בהכר פני האחד כי מאכילו פושע בו לבדו לבלתי תת לו ממאכל שלשת רעיו האוכלים אתו כי יאמר היתכן חשקה נפש שר הסריסים או המלצר אשר מנה בחלק אחד מהארבעה וירע עינו מתת לאחד מהם ממאכל שלשת רעיו וינבל עצמו בדבר מועט ושיהיה הכל בחלק האחד על כן יאמר כי חלותו היא מצד עצמו והעדר בריאותו ואין עול בכפות מאכילו אכן אם מכל ארבעתם ימנע פת בג המלך ויין משתיו יהיו פניהם זועפים משאר הילדים האוכלים מפת בג המלך ויין משתיו אשר המה אוכלים מתחת יד זולת המלצר אשר מנה שר הסריסים על אלו אז כל רואיהם יכירום כי לו היה הדבר מחמת חולי לא נחלו יחד כלם אך אין הדבר כי אם שמאכילם המיוחד להם פושע בהם ובזה יתחייב את ראשו למלך והן הנה דברי שר הסריסים אחר שהודה לדניאל לבד על עצמו להנצל משאלתו על כלם ואמר ירא אני את אדוני המלך אשר מנה את מאכלכם וכו' כלומר שבראות את פני כלכם יחד זועפים אז יתן אל לבו את אשר הפרנו עצתו וחייבתם את ראשי למלך מה שאין כן בהיות הדבר על דניאל לבדו וזהו היות פסוק זה בלשון רבים מדבר עם כלם לשון יחיד באומרו אשר לא יתגאל זה פעמים ובאחד מהנה לא אמר יתגאלו ותבא מציאת החן נכון בל ינגדהו מענה לשון שר הסריסים. והנה בכלל דבריו גלה כי חפץ היה לעשות רצון דניאל ולא מפני הכבוד ואהבת המלך היה נמנע כי אם מפני היראה פן יחייב את ראשו וגם לא מנע מדניאל יפרוש לבלתי התגאל בפת בג המלך ואף גם אפשר היה מנסה אותם אם ישתנו פניהם בהתרחקם מפת בג המלך לולא שאינו לפי כבודו כי שר וגדול היה להכניס עצמו בפרטי דקדוקי נסיונות כאלו אך לא יבצר מהגלות נגלות לב שר הסריסים כי כן לבו לעשות רצון דניאל אם לא מדאגה מדבר על כן מצא המלצר את לבו לנסותם לראות איך יפול דבר ואף גם שנושא את פת בגם ויין משתיהם בלא כסף ובלא מחיר ונותן להם זרעונים או יהיה מציאת החן במה שלא קצף על דניאל ולא הקפיד על נוגעו בכבוד אלהיו ומלכו בבקשו להתרחק ולבלתי התגאל בפת בג המלך וביין משתיו המנוסך לאלהיו ולאמר אליו הקשית לשאול והס כי לא להזכיר כי תרים ידך על המלך ועל אלהיו ובנפשך תדבר ואם כה יאמר לא יערב אל לבו לדבר אל המלצר וגם הוא לא יאבה ולא ישמע אליו אך היה לחסד ולרחמים ישעיני שר הסריסים שלא שם על לב כבוד מלכו ואלהיו ולא היה נמנע מפני הכבוד כ"א מפני היראה פן ירגיש המלך ויחייב את ראשו לו: