בֵּאדַ֗יִן הַיְתִיו֙ מָאנֵ֣י דַהֲבָ֔א דִּ֣י הַנְפִּ֗קוּ מִן־הֵֽיכְלָ֛א דִּֽי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְאִשְׁתִּ֣יו בְּה֗וֹן מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי שֵׁגְלָתֵ֖הּ וּלְחֵנָתֵֽהּ׃
אלשיך
וכנגד אשר לא הזכרת אלהותו ולא האמנת ביכלתו כי על כן נשאך לבך לעשות המעשה הרע הזה כי כחשת אלהותו היכול על כל הרשעת והסכלת לדבר סרה כי הנה אלהותו קיים ובפועל אשר מנעת הזכרתו הנני מזכירו ואומר באדין היתיו וכו' מן היכלא די בית אלהא די בירושלם וכו' כי הכתובים יגידו האמת נגד אשר חילל הרשע ההוא כאמור:
מצודת דוד
באדין. אז הביאו כלי הזהב אשר הוציאו מן ההיכל של בית אלהים אשר בירושלים ושתו בהם המלך ושריו והמלכה ופלגשו ולקצר לא זכר כלי כסף כי מעצמו יובן: